שלום לכם.
בערך מגיל 19 הייתי בזוגיות. שנה וחצי עם מישהו ו-3 עם אחר.
עכשיו אני רווקה מעל חצי שנה, ומה אני אגיד לכם - החיים דבש!! חוץ מהעיסוקים הרגילים שלי, התפנה לי יותר זמן לחברות ובילויים איתן, לעצמי (ספרים, סרטים, סדרות, כתיבה...) ולהורים שאני אוהבת אותם.
אבל, וזה אבל גדול, כבר במשך שנה חסר לי דבר אחד: סקס.
אני לא מסוגלת נפשית ליזיזות וסטוצים, אם אני שוכבת זה רק עם חבר קבוע שאני בטוחה ברגשותיו כלפיי וברגשותיי כלפיו, אחרת מבחינתי זה לא שווה ולא מביע כלום.
הבעיה שמציאת חבר עבורי כרגע היא מסע: יצאתי לכמה דייטים, ואחרי זוגיות ארוכה, אני בטוחה שלפחות חלקכם יבינו כמה זה נוראי. חוסר ההתאמה שיוצר מפגשים משעממים, חוסר הכבוד שהם לעתים מפגינים וגורם לך להקיא על עצמך ועליהם. מצד שני, חיי המין שלי בשפל גדול, ואני מאד מתגעגעת לזה. ומצד שלישי, החופש שברווקות! לנסוע לאן שבא לי, להחליט מה שבא לי על החיים שלי, לגור איפה שבא לי... וגם המצב של לא לצאת לחיפושים מאד נוח: לא לצאת לעשרות דייטים, לא להיפגע מעוד דוש מפגר... אני באמת לא מאלה שצריכות חבר שיגיד להן כמה הן מהממות ומוצלחות, אני יודעת לבד מה הערך שלי ולא צריכה טפיחה על השכם. אז זה לא שאני נואשת למישהו מהבחינה הזאת. רק מהבחינה המינית.
אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה במלכוד 22. אני אוהבת את הרווקות, לא אוהבת שאין סקס, והנפש שלי לא מסוגלת להכיל את מצבי האמצע, שהם יזיזות וסטוצים. לא מסוגלת שמישהו יראה בי חפץ למין בלבד. לא אומרת שזה פסול, אם למישהי אחרת זה סבבה אז סבבה, פשוט לי זה לא טוב. מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות