הכלב חרדתי ועוקב אחריי בצורה מעיקה ואני בן אדם עם הפרעות משלי, מה לעשות?

הכלב של חברה שלי חרדתי ולאחרונה גם אובחן עם גידול סופני שהשאיר לו עד חצי שנה לחיות
אני יודעת שזה נשמע נורא ואיום ושאני נשמעת מפלצת חסרת לב, אבל תנסו להבין שאני בן אדם עם הפרעות משלי ונקודות משלי שקשה לי שלוחצים עליהן
הכלב מגיל קטן היה חרדתי, הכרתי אותו כזה.
עד עכשיו זה רוב הזמן התבטא בנביחות כשיש רעשים חזקים ובמשך הזמן גם שמתי לב שהוא עוקב אחריי לכל מקום בבית וזה לוחץ לי על נקודות שמביאות אותי למצב של עצבים
אני שונאת שזה גורם לי להתייחס אליו hרא כשאני מניחה שכל מה שהוא מחפש זה ביטחון או נחמה או וואטאבר אבל ממש ממש קשה לי עם זה שהוא נדבק אליי לא משנה איפה אני
מאז שהוא אובחן כחולה המצב החמיר
הוא לחוץ יותר, חרדתי יותר ומחפש יותר קירבה, ולא עוזר שמאז שהוא מקבל את התרופות לגידול התיאבון שלו פשוט בלתי פוסק, אבל בצורה חולנית
כל פעם שמישהו פותח את המקרר, כל פעם שהוא שומע רשרוש של שקית, פתיחה של קופסא, משהו
כל פעם שהוא בא להתקרב אני הוא רץ ומסתכל בעיניים פעורות לרווחה מצפה שיתנו לו מה שזה לא יהיה
וזה מעיקקק נורא!!! שוב, לא בא לי לצאת מגעילה חסרת רגש אבל באמת שאני בן אדם שצריך את הספייס שלו ובמצבים כאלה ממש קשה לי להיכנס למקום המבין והמכיל, כן, אפילו שהוא חולה...
אז כל פעם שאני שומעת את הכפות שלו מתקרבות לכיווני אני ישר צועקת לו "לא!" שלא יתקרב, ויוצא מצבים שאני מתיישבת לאכול והוא מתיישב קרוב ומסתכל עליי בציפייה לתת לו משלי אז אני מעיפה אותו
אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שזה איזה ניסיון שאני צריכה לעמוד בו ואין לי כוחות או כלים, זה ממש מרגיש כמו סיוט, ומתלווה אליו האשמה שביחס גרוע לכלב חולה
יש למישהו עצה בשבילי? חוץ מ"להיכנס לנעליים שלו" או משהו כזה, כי לצערי זה לא עובד במצבים האלה
אם יש מישהו שהתמודד או מתמודד עם משהו כזה אני אשמח לעצות איך לא לאבד את זה, תודה!