גדלתי במשפחה שבה הדודים שלי מצד אבא לא שומרים על קשר אחד עם השני. הם נפגשים רק בשמחות ובאבל. זכור לי פעמים אחדות שאחותו הזמינה אותנו לחגים אבל זה לא הידק את הקשר. לאבא שלי אין תשובה לזה. הוא אמר שהקשר נותק אחרי החתונה וזה נשאר ככה.
לפני שאמא שלי נפטרה, האחים שלה היו איתה בקשר וגם עם האחיות שלי. בילדות אני התמודדתי עם חרדה חברתית שלא טיפלו בה וזה גרם לי לרצות להישאר בבית ולא לראות אף אחד, אפילו לא את המשפחה שלה. אחותה של אמא שלי תמיד הבינה לליבי וקיבלה אותי באהבה, אבל שאר האחים ובני הדודים והנשים שלהם לא באמת הבינו את הסיבה שלי. וככל שגדלתי נשארתי בחוץ, לא שמרתי איתם על קשר וגם הם לא. רק דיברו רק עם האחיות שלי.
אחרי שאמא שלי נפטרה האחיות שלי שמו לב שהקשר איתם קצת השתנה, אבל הן מקבלות יחס מהם ועזרה. אני שמרתי על קשר רק עם הדודה אבל זה עדיין מרגיש ריק ובודד.
עכשיו כשאני בשנות ה20 לחיי, אני מרגישה בדידות נוראית מהמשפחה כולה. המשפחה של אמא שלי נעשתה קרה אלי מאוד, בקושי אומרים לי שלום כשהם פוגשים אותי, עושים טובה שמאחלים לי יום הולדת שמח ולא מתעניינים בי. לאחרונה הוספתי שם נוסף לשם שלי ושיתפתי אותם בקבוצת המשפחה שלנו. חוץ מדודה שלי והבת שלה, אף אחד לא אמר לי בשעה טובה או שמח בשמחה שלי. כבר יומיים שאני מתהלכת כאילו קרה אסון ומרגישה עצובה כל כך. זה לא מרגיש שיש לי משפחה חוץ מאבא שלי והאחיות.
איך אני מתמודדת מהריחוק והקור של המשפחה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות