אני לא יודעת אם אני צריכה לצחוק מהבעיה הזו או לבכות ממנה, אז אני פשוט אספר אותה...
אני פשוט לא מסוגלת לדבר עם בנים!
כשבנים פונים אליי (לא מתחילים איתי, אלא פונים אליי כי הם צריכים), או שאני חושבת שהם באים להסתלבט עליי, מתנשאים עליי וחושבים שאני מטומטמת - ואז אני בעצמי מדברת אליהם בהתנשאות ובקור רוח, או שאני סתם "מתרגשת" יותר מדי ולא מסוגלת להוציא מילה מהפה - ואז אני *באמת* נשמעת מטומטמת.
אני מספיק חסרת ביטחון בשביל לחשוב שאף אחד לא ימצא אותי מספיק מושכת או מעניינת בשביל לנהל איתי מערכת יחסים או בכלל להתיידד איתי, אע"פ שבסופו של דבר כן כיף לדבר איתי ואני כן יכולה להיות אשת שיחה [אני מסיקה את זה משיחות עם חברות טובות שלי].
אז אם כבר אני עולה לשנה השנייה שלי בתיכון שבו אני אמורה "לשרוד" עוד שנתיים, למה לא להנות?
ולכן אני שואלת, מה לעזאזל אני צריכה לעשות כדי לשפר את היחס שלי לבנים שיחסית זרים לי?
איך להפסיק עם חוסר הביטחון המזעזע הזה?
דרך אגב, חשוב לציין שאם מישהו באמת מתיידד איתי בסופו של דבר, אני מתנהגת אליו כרגיל - לא מתנשאת, לא כ"כ מתרגשת ולא נשמעת מטומטמת ברוב האמירות שלי.
אז אשמח לעצות :-) (ואנא מכם, לא "תאהבי את עצמך")
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025