הופסקו לימודיי, מה לעשות?

גדלתי בפריפריה הרחוקה ועברתי חיים מאוד לא פשוטים. באתי מנק פתיחה לא טובה ומרקע סוציו אקונומי קשה. בגיל 20 נזרקתי מהבית. עבדתי כל הזמן בעבודות בשכר מינימום כדי לשלם שכירות ולשרוד. היו פעמים שנאלצתי אפילו לישון ברחוב. רציתי להקים משפחה משלי בחיים, ולהיות אם ורעיה, אך נתקלתי בגברים נרקיסיסטים ואלימים שהפכו את חיי לגיהנום. רק רציתי חום ואהבה. אין לי משפחה כרגע חוץ מאמא שלי. אמי מבוגרת ואישה חולה שכמעט ואין לה ממה להתקיים ואני עוזרת לה. אני רואה אנשים בגילי משלימים תארים , מתקדמים בעבודה ובשכר ,ומקימים משפחות. ואני, אני לא שם. אמרו לי שזה גדול עליי שאני לא אצליח ללמוד. אך באיזה מקום תמיד היתה לי תקוה שאצליח להגשים את חלומי ולהיות מה שתמיד חלמתי. אז עשיתי פסכומטרי ושיפרתי בגרויות בקצב שלי. וניסיתי להתקבל שוב פעם ושוב פעם. אז סוף סוף הצלחתי להתקבל לפני שנתיים למקצוע הכל כך יוקרתי ונחשק. לא האמנתי, אך אכן זה קרה!!. עבדתי מאוד קשה כדי לממן את התואר, המשכתי לעבוד בעבודות פשוטות , בלילות הייתי לומדת וכמעט לא ישנה ותמיד חשבתי איך אני אסיים את הלימודים בהצלחה. התחננתי לסיוע ולמלגות, אמרו לי שבמצבי בהחלט אני זכאית אך כל פעם קיבלתי תשובה מתחמקת שנגמר הכסף, או בגלל הגיל שלי למשל שזה לא אפשרי. בין השנה הראשונה לשניה , בדרום, בעיר מגוריי, חויתי את מלחמת חרבות ברזל. אנשים שהכרתי נרצחו בדם קר...עוד הלוויה ועוד הלוויה..והתחושות היו קשות מאוד מאוד מציאות שלא נתפשה. חייתי בבית ללא ממד, בעיר מופגזת. החלונות היו רועדים מהפיצוצים, ואמי לקתה בחרדה קשה. זה היה סיוט לא מהעולם הזה. גם אני חוויתי חרדות קשות ובכי בלתי פוסק. במקביל סבלתי מהטרדות קשות ומאלימות מצד בן זוגי לשעבר שהוסיף על כל התקופה הקשה. ובכל זאת...ולמרות הכל, אמרתי ברגע שאני אשוב ללימודים אני חייבת להשלים אותם. זו התקווה שלי לחיים האלה. זה מנה שנתן לי עוד כח. זה מה שמחזיק אותי! חשבתי שאני יכולה להצליח למרות הרקע הקשה ממנו באתי. ואז... נכשלתי בקורס אחד!!, פעמיים, כלומר אחרי שביצעתי אותו פעמיים, והחליטו להפסיק לי את הלימודים אחרי שנתיים!!. הרגשתי שהעולם נחרב עליי....ראיתי שחור... החלום שלי, כל מה שקיוויתי לו ועבדתי מאוד קשה בשבילו וכנגד כל הסיכויים...התחננתי על נפשי שלא יפסיקו לי את הלימודים. ממש התחננתי!! הסברתי את הנסיבות הכל כך קשות. איו לי אופציה ללמוד בחו"ל, לא כלכלית ולא לעזוב את אמא שלי כי יש לי אחריות כלפיה. וגם אני לא יכולה ללמוד את המקצוע הזה במקום אחר כי אמרו שמי שהופסקו לימודיו לא יכול ללמוד זאת באוניברסיטה אחרת. דפקתי על כל דלתות האוניברסיטה, מהמשרד הזה למשרד הזה, הרגשתי שאף אחד לא מקשיב לי...אף אחד לא רואה אותי, אני נשברתי לרסיסים רסיסים..ניסיתי להסביר להם עם מה אני מתמודדת ובבקשה שיראו אותי..נכנסתי כבר לדיכאון.. זה לא מתערב ואילו זה לא התחום שלו...נכון אולי אני לא מהמגזר החרדי או הערבי או כל מגזר אחר שבאמת מסייעים לו, אך בתור מישהי שבאה מהפריפריה ואמרו לה שלימודים זה גדול מדי בשבילה עצוב לי שאין ייצוג גם לסטודנטים שבאו מהרקע הזה...האם זו הסיבה גם שלא רצו שאמשיך בלימודיי כי זו פקולטה "יוקרתית"? סטודנטים אחרים במצב דומה כן זכו למתן הזדמנות והתקדמו...לא הבנתי למה אני לא....אנא בבקשה..מי שיכול לסייע או לייעץ..אני לא יודעת מה לעשות..אני נשברת ומרגישה כל כך לבד במערכה...זה כל כך לא הוגן....