היי
בחרתי לא לרשום את גילי ממקום של אנונימיות.
אני אישה צעירה, אמא, שגילתה לאחרונה ממצא גניקולוגי להמשך בירור וטיפול בית חולים בדחיפות.
אני סוחבת את זה איתי כסוד, אף אחד לא יודע.
הבדיקות קשות לי וכואבות. משביתות אותי יומיים רצופים בכאבי תופת.
רציתי לשתף את אמי לפחות, אבל בשל העובדה שמדובר באדם מרוכז בעצמו באופן מוחלט ורדיפה אינטנסיבית לתשומת לב, אני מבינה שאני עלולה ליפול לטעות שתעמיס על כל המורכבות של מה שאני עוברת.
זה יכול להזיק לי נפשית בכך שלא תכובד הפרטיות שלי למרות שתגיד לי כן אבל מאחורי הגב תעשה אחרת לחלוטין. כנ״ל אבא שלי, הבנתי שאין לסמוך.
אני מצרה על כך שהדמויות החשובות לי ביותר לא יוכלו לפי ההחלטה שלי ללוות אותי בחלום הבלהות שאני עוברת כשמצד אחר, איך אסביר שהסתרתי דבר כזה גדול? ושוב, מצד אחר לפי ניסיון עבר, הם לא אמינים. חברות שלי עדיין לא יודעות. החברה הכי טובה שלי מרגישה ואינטואיטיבית מאוד, שואלת את השאלות הנכונות ואני מתחמקת.
אני יודעת שגם היא תעלב שלא סיפרתי ושיתפתי.
לגביה, לא אשתף כי מרוב דאגה היא לא תתן לי לנשום.
אחים שלי? בעולם האוטופי שלהם. לכן לא אשתף.
אני לא סגפנית. להיפך, אני אדם מאוד חברותי, אופטימי ומשתף אבל ככל שזה נוגע לעניינים אישיים ביותר, אני מפרידה מהר ובצורה מוחלטת ומונעת את העולם החיצוני ממני כדי לקדש את הפרטיות שלי.
אני באמונה שהרבה מהמסע החשוב בחיים הוא לבד,
בסופו של דבר יעזרו ויתעניינו תמיד עד נקודה מסויימת ומאותה נקודה אתה לבד, אז לפי הרציו שלי, עדיף כבר לשתוק מהתחלה ולעבור את זה לבד.
ואז, שוב בספקות להחלטה אם למנוע מהורים מבוגרים מידע ושיתוף כזה גדול כשבצד הכבד של המאזניים יושבת הפרטיות האישית שלי שלא תכובד ושיחות שיכבידו עלי אישית.
ובכלל, אני מעדיפה להתמקד עניינית במה שחשוב ולהמשיך הלאה כמו במחשבות על צוואה למשל ולהתעלם ממה שלא ענייני ונכון עכשיו.
מה אני עושה? מהי ההחלטה הנכונה?
תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות