תורה שבעל פה - המצאה?

כולנו מכירים מהילדות את המשחק "טלפון שבור". יושבים במעגל, הילד הראשון לוחש מילה, ובסוף המעגל המילה הופכת למשהו אחר לגמרי. השאלה שלי היא פשוטה: האם יכול להיות שהתורה שבעל פה היא בעצם "טלפון שבור" היסטורי?

פירוט מול ערפל:
כשמסתכלים בחומש, רואים שהקב"ה יודע להיות מפורט מאוד כשצריך. בפרשות של בניית המשכן, למשל, הוא נותן מידות מדויקות עד רמת ה"קרס" וה"לולאה":

"חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאַחַת... וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב" שמות כ"ו, ה'ו'.

אם הקב"ה טרח לכתוב כל מידה של אוהל, למה שדווקא את המצוות המעשיות והיומיומיות הוא ישאיר לשרשרת העברה בעל פה? אפילו אני יודע שהוראות רשומות הן הדרך היחידה למנוע בלבול. אם הקב"ה הוא שיא השלמות, האם הגיוני שהוא בחר בשיטה הכי פחות אמינה להעברת המסר שלו?

תפילין מול "תבנית בהמה":
בספר דברים יש אזהרה חמורה מאוד לגבי יצירת צורות וסמלים:

"פֶּןתַּשְׁחִתוּן, וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּלסָמֶל... תַּבְנִית כָּלבְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" דברים ד', ט"וי"ז.

איך הגענו למצב שבו כדי להרגיש מחוברים לקב"ה, אנחנו בונים קופסאות שחורות מעור של בהמה מתה, עם רצועות וצורות מוגדרות "תבנית", וקושרים אותן על הגוף? איפה בתורה שבכתב רשום ש"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת" אומר לבנות חפץ פיזי מעור בהמה, ולא מדובר על זיכרון רוחני בלב ובמחשבה? איך הגיוני שהמילה תפילין לא מוזכרת פעם אחת בתורה?

מי הכתיר את החכמים?
משה רבנו נשלח על ידי הקב"ה. הנביאים הוכיחו את השליחות שלהם. אבל אחרי חורבן בית שני, קבוצה של "חכמים" התחילה להכתיב לנו מה לעשות בכל ביום. מי נתן להם את התואר? מי הסמיך אותם להוסיף אינסוף סייגים וחוקים?

התורה אומרת במפורש:
"לֹא תֹסִפוּ עַלהַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" דברים ד', ב'.

איך המערכת של התורה שבעל פה מסתדרת עם האיסור המפורש הזה להוסיף על דברי התורה? האם אנחנו שומרים על דברי אלוהים, או על פירושים של בני אדם שפשוט "תפסו פיקוד" אחרי שהנבואה נפסקה?

נראה שהתוצאה של כל ה"טלפון השבור" הזה היא בדיוק מה שהנביא ישעיהו הזהיר מפניו:
"וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה" ישעיהו כ"ט, י"ג.