למה כולם שונאים אותי? מה לא בסדר בי?

היי, אני עליתי השנה לכיתה ח' וזה התחיל ממש גרוע! אין לי אפילו חברה אחת בכיתה והיחידה שהייתה חברה שלי בכיתה לא באה ולא עונה לי לפאלפון או לכל דבר אחר. אני מרגישה כאילו היא שונאת אותי או משהו ואני לא יודעת למה.. אולי היא אפילו עזבה את בית הבפר בלי שאף אחד ידע..
הגעתי לכיתה אתמול והכל היה סבבה קצת מבאס כי הייתי לבד, אני בן אדם מאוד מופנם ושקט, אני לא מדברת הרבה אני פשוט באה לבית ספר כדי ללמוד וזהו, כל שאר הזמן עם השירים שלי והמוזיקה שלי.
כל הבנות בכיתה שלי הן מהבנות הרעות שאלה שמפיצות שמועות, מרביצות, מקללות והולכות חצי עירומות בריחוב אז כבר ממחשבה ראשונה של לנסות להתחבר אליהן אני יודעת שאין מצב, אני לא מתאימה לכל הדבר הזה.
אני נחשבת בבית ספא סוג של גותית פריקית מוזרה.
רק בגלל שאני שמה איילינר ועיפרון שחור לעיניים וכמה פעמים יצא שלבשתי חולצנ שחורה ישר כולם אמרו-היא גותית. ואני לא. אומרים לי שאני גם פריקית כי אני שומעת מטאל, כל זוג של מטאל ולא יכולה לשמוע שום סוג אחר של מוזיקה, וגם אני בן אדם מאוד צבעוני, יש לי שיער בצבע שטני, בקצוות בלונד, וסגול בכל העורף (לא בהכל רק בחצי יחסית קטן) ואומרים לי מוזרה בגלל זה. אני לא מבינה מה לא בסדר בזה, אני אני, הם זה הם, אני מבינה שאתם חושבים שזה מגעיל ומכוער, אבל אני לא עושה את זה בשבילם אני עושה את זה בשבילי.
היום ישבתי ברגיל בשולחן שלי והקשבתי למוזיקה הרגילה שלי ופתאום באה אחת מהילדות שנחשבת ממש מקובלת בכיתה ומשכה לי את האוזניות מהאוזניים ממש ממש חזק, אני עדיין מרגישה את האוזניים שלי כואבות, היא אמרה לי משו לא ברור תוך עדי, והתאפקתי לו להתעצבן, כי לא טוב לי עצבים, אז נשמתי עמוק ואז קמתי משם והלכתי.
בשיעור יש שתי ילדות מאחןרי שכל הזמן מרכלות עלי, זה ממש מציק! וגם מציקות לי נורא, זורקות עלי ניירות, דוקרות אותי עם החודים של העיפרון ומדי פעם זורקות מילה מעליבה
אני תמיד עושה כאילו לא אכפת לי, מנסה כמה שיותר להתעלם, אבל אני לא יכולה יותר!
הרבה אומרות לי שאני שמנה.. זה ממש משפיע עלי.. אני 1.65 ושוקלת 46.0, אומרים לי מכוערת וכל צני דברים כאלה.. אני מרגישה רע כל כך.. ויש לי רגעים שאני פשוט רוצה לקום וללכת. ולא רק את הכיתה. פשוט לקום לקחת את כל הדברים שלי ולעבור עיר להתחיל התחלה חדשה ולעשות הכל מהתחלה.
אבל אני לא יכולה ואני לא אפרט את הסיבות למה..
בגללן אני מסתכלת במראה כל יום, כל היום, ומנסה לתקן את מי שאני, לשנות את הפנים שלי, שיראו יפות יותר. הרבה מאוד נערים מבית הספר שלי מכיתות י וכל אלה אמרו לי לא לשנות את המראה שלי כי אני יפה מאוד, ואני אפילו לא מכירה אותם, אבל אני עדיין מרגישה צורך לשנות את עצמי..
אני רוצה להראות שונה, להשמע שונה, להיות אחרת ולא עוד סתם פריקית מוזרה שלאף אחד לא אכפת ממנה. הייתי בדיכאון חצי שנה ואף אחד לא שם לב, לאף אחד לא היה אכפת.. מה עשיתי שזה מגיע לי?:[
אף פעם לא קיללתי, או הפצתי שמועות, או ריכלתי או אמרתי משהו לא במקום או הרבצתי. אז למה זה מגיע לי??
מה לעשות?!