שלום לכולם ותודה לעוזרים,
אני וחבר שלי עוד מאט כבר שנתיים וחצי .. ואני אוהבת אותו באמת שכן עברנו הרבה ביחד .. ריבים, אהבה, צחוקים , בקיצור הכולל התגייסנו כמובן לפני 8 חודשים ומהרגע של הצבא הכול התדרדר הייתה פרידה באמצע וחזרנו באותו זמן היינו מדוכאים בגלל המערכת והמרחק שנוצר בינינו .. איבדנו תתמיכה של ההורים שלו לגמרי (לא יכולה לבוא אליו יותר) אנחנו גרים במרחק של דרום -מרכז .ההורים שלו משום מה שונאים אותי אמא שלי אני חייבת לריב איתה כדי שהוא יבוא אליי .. בקיצור המון קשיים נוצרו לנו ואנחנו החזקנו מעמד כי אחרי הפרידה כביכול שלנו ליום התחזקנו .. עד לאותה פרידה הייתי מאוהבת בו התגעגעתי נורא הייתי תלויה בו דיי אובססיבית מחכה ליד הטלפון למקרה שיתקשר .. אחרי שהוא נפרד מימני בפתאומיות בבוקר ( בגלל הדיכאון שלו בגלל ההורים שלו שלא אוהבים אותי ובגלל הצבא והמרחק ) נשבר לי הלב ממש הייתי מרוסקת, בכיתי כל היום, הגוף שלי לא יכולתי לעמוד בכלל או לאכול ,זה היה יום נוראיי .חזרנו באותו יום בערב אחרי שהוא ברח מהבסיס להיפגש איתי כדי כביכול לסגור מעגל חזרנו אחרי שהייתי צריכה לשכנע אותו שאנחנו מסוגלים לעמוד בפני הצבא ושהבטחנו לנצח . מאותו התרסקות אני אוהבת אותו כן כלום לא השתנה חוצ מהעובדה שאני לא אובססיבית יותר אליו , אני לא מאוהבת אני אוהבת ! אני מתחילה לשים לב גם לבנים אחרים והפעמים שהוא בא אליי ,ואז צריך לסוע לצבא חזרה, להגיד לו ביי כבר ניהיה הרגל בלי כל הבכי והדמעות שהייתי בוכה פעם התחלתי להתעסק בעצמי הרבה ואני מאוד מבולבלת .. זה לא מצב רגיל לי אז אני לא יודעת אם זה טבעי וזה בסדר ושגרתי ושאובססיה ומה שהיה קודם זה לא בריא או שפשוט כניראה זה מצביע על זה שנגמר בינינו . כמו כן נורא מפריע לי שאני התחלתי לשים לב לגברים אחרים וממש להתרגש כמו בת 16 עם גבר שנראה טוב מסתכל עליי או מתחיל איתי ..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות