שלום, יש לנו ילדה בת 17.. מאז ומתמיד הייתה היא רגישה מאוד והיו בעבר המון מצבים בהם היא הייתה דיכאונית ועצובה .. לפני כמה חודשים היה אפילו מצב בו היא פצעה את עצמה מרוב תסכול וחוסר שליטה עצמית .לא דיברנו איתה על זה ולא התייחסנו למרות שהיא ניסתה לרמוז לנו שהיא מרגישה שהיא צריכה ללכת לטיפול... אנחנו כל הזמן אומרים לה שאנחנו לא מאמינים בטיפולים האלה ושהיא צריכה בעצמה לטפל בעצמה ולא היא תדרדר את הבריאות הנפשית שלה...היו המון מקרים בהם היא הייתה בהתקפים של בכי וכעס כתוצאה מריבים איתנו ומסיבות לא ידועות אחרות , חשוב לציין שאנחנו לא כלכך יודעים איך להתייחס אליה כשהיא בהתקפים כאלה (לרוב היא מתוסכלת עוד לפני שמתחילה מריבה) .תמיד כשהיא עצובה אנחנו מנסים בכוח להוציא ממנה למה והיא לא מוכנה לספר ואומרת שאין כלום למרות שאנחנו מודעים לזה שיש לה בעיה בלימודים ולהקשיב בכיתה והיא לוקחת המון דברים ללב ונעלבת בקלות .ויוצא שאנחנו צועקים עליה ומרימים את הקול ובסופו של דבר זה בגלל שהיא דיכאונית ומן הסתם זה בטוח לא משפר את הרגשתה אם לא ההפך.-במקרים שאחרי שאנחנו צועקים עליה היא נהיית ממש כועסת ועצובה ואפילו יוצאת מהבית כדי "להירגע" - יצא שיצא לנו לחפש אותה המון פעמים . המון פעמים היא צרחה על אחיה ולפעמים זרקה עליו דברים מרוב עצבים.מאז ומתמיד היא הייתה לפעמים מאוד עצובה והיו תקופות כאלה ... בהתחלה חשבנו שזה סתם גיל הטיפש עשרה אבל אנחנו באמת חוששים. אנחנו לא יודעים מה לעשות... האם לשלוח אותה לפסיכולוג או להמשיך להתעלם ולהגיד לה שהיא זו שצריכה לעבוד על עצמה? האם כהורים זה לא קצת לא אחראי לסמוך על ילדה שתטפל בעצמה כשבבירור יש בעיה שלפעמים מעבר לשליטתה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025