שלום לכולם,
אני בחורה שמחה וסקרנית, עושה הרבה דברים וגם אוהבת ספורט.תמיד בקשר עם חברים, יוצאת לבלות וחיה חיים מלאים ושמחים.
הבעיה מתחילה שאני נכנסת לזוגיות, הגברים מתאהבים בי כי אני לא תלותית ותמיד כיף איתי אבל ככל שהזמן עובר אני מתחילה לפתח תלות נוראית בבן הזוג שלי.
תלות נוראית בהגדרה שלי זה - מצב הרוח שלי מושפע ממנו, אם הוא קצת עצבני או בבאסה אז גם אני בבאסה, אני מצמצמת את הבילויים שלי ויוצאת לרוב למקומות שהוא רוצה לצאת.
בימים שאני בכל זאת נוסעת עם חברות אני ממש מתגעגעת ומרגישה אפילו לא בסדר שאני עושה חיים בלעדיו.
אני מנסה להתמודד ולהמשיך בחיי בצורה רגילה (לצאת, ללמוד, להתמודד עם געגוע ולנסות אפילו להנות מזה ) אבל זה לא מצליח לי ככ.
בן זוגי הפך להיוש השיקול המרכזי לכל מה שאני עושה ואיך שאני מרגישה.
לאחרונה עברנו משבר והוא רצה להפרד.מה שקרה לי אז אני מתקשה להסביר, בכיתי שבוע והשתגעתי כאילו חיי נהרסו.
בסופו של דבר הוא חזר לחיי ופתאום הבנתי שאני נותנת לו יותר מדי כוח ואם זה ימשיך כך אני לא אהיה מאושרת אף פעם.
חשוב לציין שגם במ"יח זה היה ככה.
מה עושים במצבים כאלה?
איך להיות בזוגיות ולא לאבד את האני האמיתי שלי?
יש אולי טיפולים או איזה ספר טוב שמסביר את המצב?
מישהי שהצליחה לעבור את הדבר הזה?
תודה לכולם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות