מאז ומתמיד זה תמיד היה ברור במשפחה.
אני ועוד אחות בצד של אמא ואחותי שקטנה ממני בקצת בצד של אבא.
אי גרה עם אבא והאחות באזור המרכז ולעומת זאת אמא שלי גרה עם עוד אחות בקצה השני של המדינה בערך. כבר לפני הגירושים "המחנות" היו ברורים ואחרי הגירושים אמא עברה לגור רחוק בגלל שהיא רצתה להיות באזור ילדותה ואני נשארתי עם אבא ואחותי.
היחסים שלי איתם גרועים לגמריי,
הם שונאים אותי פשוט,
הבית לנו קטן ואין לי מרחב לעצמי,
אחותי שקטנה ממני שתלטנית וקובעת הכל בחדר המשותף שלנו
לי אין מילה בעניין
והאבא כמובן מגבה ותמיד מוצא למה אני אשמה..
אי אפשר להביא חברות הבייתה בגלל הפדיחה..
אבא שלי כל היום רק מעיר לי.. כל מה שאני עושה לא מספיק טוב..
אם אני בבית - למה אני תקועה בבית?!
אם אני בחוץ - מבחינתו אני ילדת רחוב והוא מסתכל עליי כאילו אני איזה פרוצה
מצד אחד,
מתה לעזוב.. לגור לבד.. עם שותפים.. ברחוב.. לא משנה.. העיקר לא איתם. לגור עם אמא רחוק זה לא ריאלי כי כל הסביבה שלי היא פה.. כל החברות והכל. שם יהיה לי רע בקטע של הסביבה.
מצד שני,
כלכלית קשה לי. אני עובדת בשתי עבודות כדי לממן בגדים יציאות וקצת לעזור בבית (כופים עליי את זה),
וכלכלית זה לא ילך מגורים לבד / שותפים,
מה יהיה בעתיד כשאכנס לכל השגרה של הלימודים במכללה? אז בטוח אאלץ לקצץ שעות רבות בעבודה ולהוריד ברמת החיים...
הכי נוח לי כרגע כאן..
ויש עוד משהו,
אבא ואחותי כפויי טובה.
כל דבר שאפשר לעזור אני עוזרת.
כשאבא חולה - עושה הכל בבית.
יש לי קשרים בכל מיני מקומות וככה עוזרת לאחותי להיכנס למועדונים גם אם היא לא בשנתון הנכון וכאלה..
הייתי רוצה להסתדר איתם ואני מפחדת שעזיבת הבית (הם רוצים שאעזוב) תהיה קרע שלא יתאחה. אחותי מאוד אגרסיבית כשהיא לא מקבלת ה שהיא רוצה ואני מפחדת להרגיז אותה. גם את אבא שלי. מרגישה שכל היום אני הולכת על ביצים ונמאס לי.
כואב לי כבר ממחשבות... אשמח לעזרה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות