היי..אני בת 16 וחצי. אני כותבת את זה עם דמעות בעיניים..
עוברת עלי תקופה לא קלה שנמשכת כבר שנתיים.
יש לי פסיכולוגית אבל יש דברים שאני מעדיפה לא לספר לה,
הרי איש מקצוע זה לא כמו חברה בגילי שיכולה להבין ולהזדהות איתי.
אני לא נפתחת לאנשים בקלות, לא סומכת על אנשים בקלות,
ובגלל אני מעדיפה שיהיו לי חברה טובה וידיד טוב מאשר המון מזויפים.
מנסיון כואב הבנתי שחברות זה עם קנאי ועדיף שיהיה לי ידיד הכי טוב
שאני יוכל לספר לו מה עובר עלי בלי לחשוש.
ובאמת היה לי כזה... עד לפני חודש שהוא התוודה שהוא אוהב אותי.
זה נפל עלי בבום,הוא מאוד חשוב לי אבל אני לא נמשכת אליו,
אני אוהבת אותו בתור אח. אמרתי לו שאני מבינה שזה קשה לו וזאת
בחירה שלו אם לנתק איתי קשר או להמשיך להיות ידידים למרות
שהוא אוהב אותי. הוא בחר שנמשיך להיות ידידים.
אבל מאז זה פשוט לא אותו דבר. אין לי למי לספר על בחורים,כי
אם אני מספרת לו הוא מתחיל לקנא ולהתעצבן אז החלטתי פשוט
לא לספר..
ועכשיו אני פשוט מוצאת את עצמי לבד.
אין לי למי לספר את מה שעובר עלי,את מה שאני מרגישה..
אני עושה הרבה שטויות והייתי רוצה מישהו קרוב שייעץ לי בלי
לשפוט אותי..אבל אני בספק אם קיים כזה.
אני גם בת יחידה אז אין לי אחים...
אני לא יודעת אם יהיה לכם מה להציע לי אבל זה סוג של פריקה.
תודה למי שהקשיב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות