הבעייה שלי היא כעס ומרירות על ההשלכות של כך שלא התחלתי לקיים יחסים בגיל נורמלי (בערך 17 עפ"י מחקרים) ואני נכון לעכשיו עדיין בתול בגיל 35 ולא נראה שזה הולך להשתנות בעתיד הקרוב.
הכעס הוא כיוון שאני שואל את עצמי כל הזמן איך חיי היו משנים ומאילו דברים רעים הייתי מתחמק אילולה הייתי נורמלי.
המרירות על כך שהחברה הפכה אותי למבודד וזה הביא אותי למצב הזה.
הפסיכיאטר שלי העמיד בפני שתי אפשרויות:
1- להגביר את נוגדי הדיכאון (אני כבר לא בדיכאון אני בתהליכ יציאה ממנו) למצב בו לא יהייה לי יצר מין והכעס והמרירות לא יתרידו אותי
2- להוריד באיטיות את נוגדי הדיכאון ולהתמודד אם המפלצות שהם כעס ודיכאון. אם הייתם בוחרים באפשרות הזו איך הייתם מתמודדים עם המפלצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות