אני לא יודעת כבר מה לשנות בעצמי במראה או באופי שלי שישנה את המצב שלי,בחיים שלי לא הייתי במערכת יחסים בזמן שבגיל שלי אני לא מכירה המון בנות שלא היו במערכת יחסים ואפילו רובן כבר לא בתולות אבל זה לא העניין,אני לא טיפוס שמתחבר בקלות לכל אחד ובטח שלא לבנים בקטע רומנטי..אפילו לא בקטע של ידידים,תמיד יש משהו שמפריע לי וחוסם אותי מלהתקרב לאותו בנאדם,אם זה שאני מתביישת באיך שאני נראית ולא חושבת שאותו בנאדם ירצה להתקרב אלי בגלל המראה שלי..
מהצד נראה לי שאני עושה רושם של דחייה,שאי אפשר להתקרב אלי,ואני שמה לב שאנשים מתחילים לדבר איתי מתי שאני אומרת להם מילה,כאילו זה קשור בי ולא בהם..קרתה לי איזושהי סיטואציה לפני כמה שנים
ואולי זה איכשהו השפיע אלי במשך החיים,שהייתי קטנה הרבה בנים לעגו לי וירדו עלי וכנראה בגלל זה לא היה לי אף פעם ביטחון ליד בנים,ויצא מצב שלא משנה איזה בן אני אוהבת או נראה טוב בעיני ישר עולה לי בראש מחשבה 'הוא לא ירצה אותי' או 'אני לא שווה אותו' כאילו אני לא משנה מי זה יהיה הוא לא ישים אלי,אני לא יודעת איך להתקשר ולהתנהג עם בנים,כאילו אין בינינו כימיה לא משנה מי זה,ואני יודעת בוודאות שאני נמשכת לגברים.
אז מה כל כך מפריע לי ? אני רואה המון בנות שבנים כן אוהבים אותן,מתחברים אליהן לא משנה איך הן נראות ומתנהגות.
אני למשל לא שלמה עם המראה שלי,יש לי לא מעט חסרונות..ובגלל זה אני לא חושבת שמישהו אי פעם יאהב אותי באמת,אני מרגשה שאני כל הזמן חייבת להשתנות כדי להימצא חן בעיני החברה..קשה לי לראות את עצמי בזוגיות עם מישהו,אולי אני לא בנויה לאהבה אני לא יודעת למה דווקא אני נדפקתי ככה,בתור אחת שרוב החברות שלה היו במערכות יחסים ארוכות ורציניות מתביישת בעובדה שאני בחיים לא הייתי במערכת יחסים,קשה לי להאמין שמישהו יכול לחבב אותי בלי לרדת אלי..זה נשמע לכם הגיוני בכלל ? מה לדעתכם אני צריכה לעשות ? ושתבינו הבדידות הזאת הורגת אותי מבנים..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות