הלב שלי שבור, מרוסק לרסיסים
בתי, בת 12, כיתה ו', היום אמרתי לה שהיא לא יוצאת עם חבריה לכיתה בגלל שבמהלך השבוע היא עשתה כבר טעויות (לא הכינה שיעורים, התחצפה למורה, שיקרה שהיא הולכת לחוג שאני משלמת עליו המון כסף והלכה עם חברה ועוד)
אז אמרתי לה שהיום היא לא יוצאת, כשאמרתי לה את זה התחילה בנינו מריבה גדולה...
העניינים התחילו להתנפח ובתי אמרה לי דברים לא יפים בכלל, בניהם: טיפשה, אמא רעה, אמא גרועה ועוד דברים שלא נעים לשמוע, אבל האמת? הדברים לא ממש פגעו בי.
כשהיא ראתה שאני לא נפגעת מהדברים האלה, היא נגעה לי בנקודה שדי רגישה אצלי
היא התחילה לצעוק עליי שאני לא נשית, שאני דומה לגבר, שאני לא מטופחת, שמאז ומתמיד היא התביישה בי ליד החברות שלה... שאני צריכה להתחיל להתאפר ולהיות "אמא כמו כולן"...
היא צעקה את זה, הרגשתי שהיא פשוט לוקחת סכין ומסובבת לי בלב
זה הרג אותי. היה לי כ"כ קשה לשמוע את הדברים האלה שיוצאים מהבת שלי, כאילו אין לה רגש אליי, כאילו אני לא אמא שלה, כאילו אני זרה לה
כשהיא אמרה לי את זה שתקתי, לא ידעתי איך לאכול אותה, איך להגיב
הדמעות עמדו בגרון... חנקו אותי
רק עכשיו, כשאני לבד אני מרשה לעצמי לפרוק את זה כאן באתר ולספר לכם
למה היא מתנהגת אליי ככה? למה היא מזלזלת בי? למה הכפויות טובה הזאתי?
יכול להיות שבאמת אין לה רגש אליי?
כ"כ נפגעתי, אני שבורה לרסיסים...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות