אני מרגישה אבודה. אני חושבת שזה בגלל הגיל, זה ככה לכולם ?
יש לי חוג שפעם הייתי נחשבת ממש טובה, אני שם כל יום, ופעם הייתי מאושרת והייתי מחכה להגיע. עכשיו אני מרגישה שכבר לא מעריכים אותי. אני מעדיפה להישאר בבית. זה הזוי מבחינתי, הייתי פשוט מתה להיות שם כבר, לחשוב על פרישה היה נשמע לי מופרך,ועכשיו אני פשוט שמחה להישאר בבית. אולי זו סתם תקופה רעה?
וגם בביה"ס! פעם הכל היה בא לי בקלות, לא הייתי צריכה להקשיב בשיעורים והייתי מוציאה מאיות. עכשיו אני לומדת ומשקיעה וזה אף פעם לא מספיק טוב.
כאילו איבדתי את כל מה שהיה לי, כשבתאכלס לא קרה כלום. ברור לי שאני מגזימה אבל ככה אני מרגישה. מה אני מוסיפה לעולם ? אוף, והפעם שאני מדברת איתכם עליו, זה שנה שעברה.
שלא נדבר על זה שהשמנתי. אני רוצה להישאר בבית במיטה לבד.
זה מוזר? זה רק אני ? זה הגיל ? איך מתגברים ?
הייתי פעם אדם כזה שמח, שונאת להיות מדוכאת. תודה מראש לעוזרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות