היי לכולם
אני בכללי בן אדם די חברותי אחרי שמכירים אותי, אבל עמוק בפנים אני ביישנית וחסרת ביטחון.
אני אסביר: בתחילת כיתה י כשהגעתי לתיכון (עכשיו אני בכיתה יא), היה לי מאוד קשה להכיר חברים חדשים, אבל אחרי שכבר מצאתי את מקומי אני כן פתוחה עם החברים שלי.
לעומת היסודי והחטיבה, שהייתי רק עם 3-4 חברות טובות, עכשיו אני יכולה אפילו לדבר עם סתם ילדים מהשכבה *כל עוד יש לנו חברים משותפים* -ואז קל לי להתיידד.
אחרת אני לא מסוגלת לפנות לאנשים שאני לא מכירה. זה נראה לי מביך מדי ואני חושבת שאני אצא מטומטמת בכל מה שאגיד להם, או שהם סתם לא ירצו לדבר איתי כי אני אראה להם מוזרה.
בכללי אני לא מוצאת מה לומר לאנשים שאני לא מכירה. אין לי איך לפתח שיחות איתם ואני נתפסת כילדה משעממת או סתומה.
בנוסף לכל, אני מאוד חסרת ביטחון.
אני חושבת שבאופן כללי אני נראית טוב, *אבל* יש דברים שמאוד מפריעים לי וגורמים לי להרגיש מכוערת (לא רלוונטי מה, כי אלה לא דברים כמו משקל ושיער שאפשר לשנות אז אין כ"כ מה לייעץ פה).
לא משנה כמה אני מנסה להשלים איתם, אני לא מצליחה.
אבל זה עוד שולי כי עובדה שיש לי חברים שלא אכפת להם מאיך שאני נראית (בזוגיות זה כנראה ישפיע, לצערי, אבל כרגע אין לי מה לעשות עם זה).
מה שיותר מפריע לי זה החוסר ביטחון לגבי האופי שלי וכל מיני דברים באישיות שלי.
אני מצד אחד חושבת שאני די חכמה (אבל לא במיוחד), ומצד שני חושבת שאחרים חושבים שאני טיפשה.
על כל אדם שאומר שאני חכמה, יש שניים שאומרים שאני טיפשה (או סתם לא חכמה).
ומכאן אני תמיד מרגישה צורך להוריד את עצמי ולהמעיט מערכי גם כשאין צורך, כי אם לא אעשה את זה אז אנשים יחשבו שאני 'חיה בסרט'.
אני תמיד חושבת שאני לא מספיק ראויה לדברים, במיוחד לא לזוגיות, גם בגלל האישיות שלי וגם בגלל המראה שלי.
איך להפסיק עם החוסר ביטחון ולהתגבר על הביישנות?
אשמח לטיפים ולא ל"תשלימי עם עצמך, מי שמתבייש מתייבש" וכאלה (כי זה קצת מובן מאליו שאני צריכה להשלים עם עצמי ושביישנות יכולה רק להזיק לי).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות