בת 18 וחצי,מתגייסת עוד חודש וחצי,בינתיים חיה את החיים ונהנית..יש לי ממה ליהנות יש לי חברות טובות,אני עובדת נוסעת לחול מאתגרת את עצמי ונהנית מכל רגע.
אבל מה,אני בת 18 ואף פעם לא היה לי חבר (שלא לדבר על להתנשק עם מישהו חח)
אני פשוט מרגישה חסרת אונים,לא פייר נמאס לי לראות חברות עם חבר שלהן ולדמיין את עצמי במצב,
מרגישה נורא לפעמים. למה דווקא לי כל כך קשה,ולמה לכולן זה בא בקלות זה בא בלי לחשוב ולהרגיש מה שאני מרגישה.
אני שמחה,מאושרת,נראית סבבה,לא זורמת מדי ולא סגורה מדי, לא מחפשת מישהו בכל פינה וחושבת כל הזמן על זה אל לפעמים חושבת ומבואסת לגמרי.
אולי זה לא כזה נורא בעיניכם אולי חלקיכם לא תבינו וחלק כן
אולי זה באמת יקרה ואין סיבה שלא כמו שכולם מסביבי אומרים שאני מקסימה ויפה וחמודה אבל מבחינתי אין לזה "קייס" כי זה לא מקדם אותי לשום מקום.
אני גם לא מרגישה את זה מגיע,גם אין לי מושג מה לעשות ומה לא
גם אני רוצה!
זה לא כמו בגיל 14 שרצית כי ככה כולן זה כי את גם רוצה לחוות ולהרגיש ולדעת מה זה,את רוצה להרגיש בוגרת,אישה, להרגיש שהחיים זזים ואת זזה איתם ולא שאת תקועה במקום
מה יהיה איתי?
זה נורא?זה נורמלי? בנים,הייתם רוצים להיות עם מישהי בלי ניסיון? זה אומר עליי משהו?
מה אם עוד פעם בצבא אני אשאר התקועה שלא רוצים אותה
אני גם רוצה להרגיש שמישהו רוצה אותי ואוהב להיות בחברתי ואיתי מכולן,גם לי מגיע...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות