שאלה מוגדרת אין לי. אחד הדברים שאני אוהבת זה להכיר אנשים. אני אוהבת להרגיש שהבן אדם מולי נפתח אלי, אני רואה את זה כזכות להכיר מישהו.
אני משדרת לאנשים משהו סגור. מישהי אמרה לי שאנשים חוששים לגשת אלי. שלא יודעים איך לדבר איתי, איך לפנות אלי. כשאני נמצאת בתוך קבוצה של אנשים בטוחים בעצמם, קשה לי לדבר. גם אם אני רוצה להביע את דעתי, משהו חוסם אותי. זה לא חשש שיצחקו עלי או יזלזלו. אני מרגישה שלא. אני יודעת גם באותו הרגע שלדברים שלי יש ערך, אבל אני מרגישה כאילו משהו פנימי חוסם אותי.
זה ככה בכיתה, ובכל קבוצה חדשה של אנשים. כשאני משוחחת עם בן אדם באופן אישי, קל לי יותר לדבר ולהיפתח אליו. אחרי שמישהו מצליח להכיר אותי, מה שלא קורה הרבה, הוא אומר לי שהוא חשב שאני אחרת. שהפתעתי אותו.
אני כמעט ולא מדברת בכיתה, ויש אנשים שאני באמת רוצה להכיר, אבל קשה לי. קשה לי להיפתח וקשה לי לדבר איתם וקשה לי להצליח ליצור איתם קשר מסוים. קשה לי מאוד לדבר בקבוצה של אנשים. לפעמים אני פונה למישהו ואני לא יודעת אם הוא לא שמע אותי או אם הוא מתעלם. אני לא מרגישה חופשיה בחברת אחרים. לפעמים המחשבה לדבר ליד אנשים מסוימים ממש מלחיצה אותי. ולדבר מול אנשים, הכוונה לא דווקא להעביר הרצאה מול שבעה עשר איש, אלא גם להגיד שני משפטים כשעוד ארבעה אנשים איתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות