מבולבלת מאוד לגבי המשך השירות הלאומי

היי, אני בת 18 ולא התגייסתי לצה"ל לצערי מסיבות בריאותיות אבל היה לי מאוד חשוב לשרת את המידה בכל אופן ולגשת לשירות לאומי. תמיד כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות בשירות אמרתי שמבחינתי אני חייבת לעשות את השירות במקום בו אני ארגיש סיפוק ושבאמת באמת תרמתי. זה הדבר הכי חשוב לי בעולם.. לדעת שעשיתי שירות משמעותי.
אז ככה, ממש כמה ימים לפני תחילת השירות הלאומי בסוף אוגוסט הגעתי להכיר את המקום שהייתי עתידה לשרת בו. כל כך שמחתי על המקום הזה, ידעתי שאני אוכל לתרום בו ברמות עצומות וממש במקרה(אם לא הייתי באה להכיר את המקום אף אחד לא היה טורח להגיד לי) גיליתי ששמו במקומי מישהו בפרוטקציה ואותי העבירו למחלקה שאין בה שום סוג של תרומה, להפך. מחלקה שבה גובים כסף מהאנשים שלא יכלו לשלם על הטיפול הרפואי שהם קיבלו בעבר. וזה ממש לא מה שהתכוונתי לעשות בשירות- רציתי לתרום, לא לעשוק אנשים שאין להם.. בקיצור, ביקשתי לשנות את זה כי זה לא הגיוני שעשיתי כל כך הרבה רעיונות וידעתי במשך חצי שנה ששם אני משרתת ופחות משבוע לפני נותנים את התפקיד שלי למישהו אחר ואפילו לא טורחים להודיע לי.. ניסיתי להשיג את הרכזת שלי במשך כל כך הרבה זמן כדי שתטפל בנושא, כשהיא לבסוף ענתה לי היא אמרה 'תתקשרי ב1 תהיה לי תשובה' מתקשרת ב1 היא אומרת לי 'תתקשרי ב4' ככה כמה ימים ובסוף התקשרתי למישהי אחרת זה כבר היה יום חמישי והשירות היה אמור להתחיל ביום ראשון .. היא אמרה ''אל תדאגי דיברתי עם הרכזת של מקודם היא אמרה 99% היא מצליחה לסדר את זה'' אז נרגעתי.. אחרי כמה שעות באמת התקשרה אליי הרכזת אך היא אמרה ההפך לחלוטין, היא אמרה שהיא מצטערת וזה בלתי אפשרי. מהר התחלתי להתקשר לרכזות אחרות וקבעתי כמה ראיונות ליום ראשון (חשוב לציין שבמהלך אותו שבוע הייתי בבית חולים וכל השיחות והבלאגן הזה היו כשהייתי במצב בריאותי לא טוב ועדיין לא וויתרתי)
אבא שלי לקח אותי שעתיים נסיעה מאיפה שאנחנו גרים לכל הראיונות באותו יום,
ברוך ה' התקבלתי לכמה מקומות, בחרתי אחד מהם שהיה נראה לי שהאווירה שם ממש טובה ושהעובדים נחמדים.. התחלתי לשרת שם כבר למחרת אבל כמובן שכל מה שראיתי שכשהגעתי לראיון היה שקר מוחלט וגיליתי את זה כשביליתי שם 8 שעות כל יום. ניצול נוראי. הייתי הבת שירות היחידה שם ולמרות שבחיים לא עבדתי לפני כן יכולתי לראות שלא ככה זה אמור לי ושהאחראית שלי מנצלת אותי. הייתי יוצאת להפסקת צהריים וכבר אחרי 5 דקות הייתה קוראת לי לחזור, לא הייתי זזה מהמחשב כל היום ועושה עבודה של 2 בנות שירות כעיקרון כשכל העומס עליי וכל רבע שעה היא הייתה אומרת לי 'נו זה לא מתקדם מה את עושה מה את עושה בכלל' כשאני חייבת לציין שקרעתי את עצמי שם ולא עשיתי שם דבר שלא קשור לעבודה.. האחראית הייתה נוראית, כל הזמן רק הייתה צועקת על כולם וזה נתן הרגשה כל כך רעה.. גם העובדות האחרות היו משתיקות את הטלפון שלהם ומעבירות הכל אליי כאילו לא שמתי.. בקיצור זה היה נוראי והחלטתי שאני אחפש לי מקום אחר שבו אוכל לתרום באמת ושיתייחסו אליי כראוי. עשיתי כמה מבחנים וראיונות למקום ממשלתי , התקבלתי וזה לקח חודש וחצי עד שסידרו לי את הסיווג הביטחוני ואני יכולה להתחיל כבר עוד כמה ימים אבל יש בעיה - אני באמת מרגישה שהוציאו לי את המיץ כבר,
אין לי שום חשק.. במשך חודש שלם התקשרתי לשאול מה עם הסיווג כי אמרו לי שזה לוקח שבועיים ופשוט ישבתי וחיכיתי שאני אוכל להתחיל, לחזור לשגרה ולתרום מעצמי. זו מחלקה באמת מדהימה ואני זוכרת שכל כך שמחתי שסוף סוף אהיה במקום נורמאלי שאני באמת אוכל לתרום מעצמי בו. אני לא יודעת אם זה בגלל שחודש וחצי הייתי בבית בלי לעשות ממש ממש כלום(כל החברות שלי בשירות בערים אחרות וגם לא עבדתי כי אמרו לי שזה ייקח שבועיים גג ולא תקופה כל כך ארוכה של חודש וחצי)אבל באמת שייצא לי כל החשק לעשות שירות וזה ממש מפחיד אותי כי אני זוכרת כמה התלהבתי מהמחלקה וחיכיתי להתחיל.. זה מרגיש לי כאילו בגלל כל מה שקרה שכחתי כבר למה ממהתחלה רציתי לשרת. כאילו שכחתי את המטרה העיקרית. אני מרגישה כאילו הייתי צריכה להלחם על זה ולאף אחד לא היה אכפת.. ניצלו אותי ומרחו אותי ולקחו לי את התפקיד בלי להודיע.. כאילו באמת התווכחתי לדעת שבאמת לא אכפת להם ולי כבר יצאו כל הכח והאנרגיות.
התוכנית שלי הייתה לטוס ללימודים בחו"ל ישר שאני מסיימת את השירות ועכשיו אני אצטרך להשלים עוד חודש וחצי בגלל בגלל הזמן שחיכיתי לסיווג והכל... אמרו לי שאני לא יכולה להמיר את הימי חופש שלי (בהתחלה אמרו לי שכן אז הייתי רגועה) ואני אמורה לעשות גם שעות נוספות במקום הזה מעבר ל40 ש"ש ולא מסכימים להחשיב לי אותם..
אני אמורה להתחיל במקום החדש הזה עוד כמה ימים אבל אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות, חשבתי כבר להתחיל לעבוד ולהרוויח כסף ולוותר על השירות. הכוונה הייתה לעבוד גם בזמן השירות אבל במקום הזה מסיימים ממש מאוחר ואין סיכוי למצוא עבודה.. אני חושבת על כל הכסף שבזבזתי כדי ללכת לראיונות האלה ולהגיש את הסיווג וכל הדברים האלה בשביל כל שלושת המקומות (כמה מאות שקלים),אנחנו בקשיים כלכליים ואם אני אוותר על השירות אני לא אקבל אפילו את ההחזר שמגיע לי מהמקום הנוכחתי אבל אני מרגישה באמת שעייפתי. רק רציתי לתרום, זה היה הדבר הכי חשוב לי ורק הייתי צריכה לרדוף אחרי אנשים וקיבלתי כאפות פעם אחרי פעם. אני ממש לא יודעת מה לעשות, לוותר על השירות? אני יודעת שזה נראה ממש לא טוב בעתיד ולאף אחד לא יהיה אכפת למה לא סיימתי וכמה התאמצתי בשביל השירות הזה. אבל אני כל כך עייפה כבר מכל הדבר הזה... מה לעשות?
מצטערת על החפירה, ממש היה חשוב לי להסביר בדיוק מה הסיבות שהובילו אותי לבלבול הזה כדי שתוכלו לעזור לי.
תודה רבה לעוזרים.