אני יודעת שזאת שאלה די מגעילה ואולי קצת תצאו עליי פה.. אבל אני ממש אוהבת את המשתמשים והעצות פה אז ננסה..
אני וחבר שלי כמעט שנה ביחד
הכרנו בבית ספר הוא היה חדש והוא היה צריך שמישהו יכיר לי את הבית ספר (הוא עיוור..) אז התנדבתי ועזרתי לו
והתגלה אליי בחור פשוט.. מקסים! ישר היה חיבור חזק וזה היה מעבר לזה שהייתי עוזרת לו בבית ספר
אחרי זמן מאוד קצר נהפכנו להיות חברים (:
הכול כל כך טוב.. אני מרגישה רגועה שאני איתו.. פשוט מאוהבת..
הבעיה מתחילה לפני שהיינו בכלל חברים.. לפני שבכלל הכרנו
תמיד הייתי נערה שמנה .. תמיד דאגו להזכיר לי את זה (בקללות,השמצות.) ועוד..
יום אחד לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לעשות ריצות ולהתחיל לאכול נורמלי
והיה תוצאות והשתנתי המון במראה
ואנשים (אותם אנשים שדאגו להשפיל אותי) פתאום החמיאו לי
מצד אחד כעסתי מצד שני אהבתי את המחמאות כי ביום יום לא קיבלתי כל כך הרבה אהבה וחום מאף אחד..
עם המחמאות באו המבטים וגברים ששמים לב אליי ומתחילים איתי..
בהתחלה התלהבתי אבל הרגעתי את עצמי כדי לא להתמכר לתשומת לב ולהבין שאני לא צריכה את זה בשביל להרגיש טוב עם עצמי
אז עכשיו נעבור לבעיה - הוא אוהב אותי ואני אותו
אבל אני לא מסוגלת עם המחשבה שהוא לא יודע איך אני נראית
שאני לא יודעת אם הוא היה נמשך אליי במידה והוא היה מסוגל לראות
שהוא לא יכול להחמיא לי "את נראית טוב היום" ולהתכון לזה
... אני יודע זה פתטי ... אבל כל יום שעובר אני מרגישה את המועקה הזאת יותר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות