היי, אז ככה אני בת 16 ובהריון. שכבתי עם חבר שלי ונקרע הקונדום..
בהתחלה זה היה די שוק, סיפרתי את זה ישר לחבר שלי.
הוא לא הגיב בחריפות, לא התעצבן, לא השתגע.
רק הרגיע אותי ואמר שבכל צעד שאעשה הוא איתי, למרות שלשנינו היה ברור שזאת הפלה.
הימים עברו והמחשבות קדחו והרגשתי שאני לאט לאט נקשרת לתינוק שלי, ולא באמת רוצה להפיל. התוודאתי לחבר שלי והוא הודה באותו דבר. הוא לא רוצה שאני אפיל, גם הוא רוצה את התינוק שלנו.
יש לי חברה בגילי שילדה לא ממזמן, ראיתי את התהליך ומה אני אגיד? עד שאתה לא נחשף לכזאת מציאות אתה לא באמת מבין, להביא תינוק בגיל 16 זה לא סוף העולם כמו שזה נשמע!
אז ככה, אני יודעת שאני קטנה, החיים לפני, ולמה בעצם שאהרוס אותם?
עם זאת אני ילדה בוגרת, ומבינה את השינויים הדרסטיים שהולכים להיות, השינויים בגוף שלי, הכסף, לגדל ילד כשאני עוד ילדה!!! זה כן גורם לספק, אבל מה אגיד? אני בדעתי.
בקרוב אספר לאמא, אם היא ממש נגד (תאיים בצורה שאני אעוף מהבית) אני לא אעשה זאת, כי איך אוכל להתמודד בלי אמא? אבל לדעתי היא תתמוך בי מהסיבה הפשוטה שהיא הביאה את אחותי הגדולה בגיל 18 כנגד כל הסיכויים.
אני יודעת שרוב הסיכויים שאגדל את הילד בעצמי (כי אולי חבר שלי יעזוב מסיבות כאלה ואחרות) אבל כרגע יש לי תמיכה מלאה ממנו ואני לא רואה את זה הולך להשתנות.
בבקשה הציעו לי מה לעשות, הפנו אותי לנקודות שעוד לא חשבתי עליהם. אחרי הכול 16 זה רק עוד מספר:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025