שלום לכולם.
אני בטוחה שכשקראתם את הכותרת שלי לא התלהבתם, בלשון המעטה
אז לפני שאתם מתעצבנים תנו לי בבקשה להסביר את עצמי
לפני כשנתיים אבא שלי חלה. לא בדיוק הבנתי במה, אבל זה לא נראה לי כזה נורא. הוא היה תקופה ממושכת בביה"ח, הוא עבר ניתוח קשה (שאגב, עד היום אף אחד לא טרח להסביר לי מהו למרות ששאלתי) טיפולים* ועוד.
לא חשבתי שזה כזה גרוע עד שאמא שלי ואני יצאנו לקנות אוכל, ושאלתי אותו במה אבא חולה. היא אמרה לי שבסרטן. *(טיפולים=כימותרפיה. רק אז הבנתי) האמת? הייתה לי הרגשה, עמוקה, בפנים, אבל בכל זאת הייתי מעט מופתעת, באותה תקופה הכל הפך להיות עצוב, אמא שלי בכתה המון. האווירה הייתה נוראית בבית.
סוג הסרטן שהוא חלה בו הוא סרטן שהורג לאט לאט בלי להראות את זה (ככה לפחות אמא שלי תיארה את זה) וזה באמת היה ככה. אחרי כמה חודשים הוא התאושש, ועם ראש מלא שיער אך עם משרה לא מלאה הוא חזר לעבודה- הוא רופא.
מפה לשם לפני כמה חודשים זה הדרדר. אבא שלי יודע, אמא שלי יודעת, הרופאים יודעים וגם אני- שאבא שלי הולך למות.
אבל אני לא מרגישה כלום.
אני לא בוכה, ולא מרגישה צער. ואני אוהבת אותו, אני נשבעת שאני אוהבת אותו! אבל הרעיון של לאבד אותו? לא מזיז לי.
רציתי לדעת מה לא בסדר איתי, אם יש לזה הסבר או משהו?
ובבקשה תחסכו ממני איחולי החלמה מהירה וכו' זה לא המקום אני רואה אותו נעלם לאט לאט
תודה רבה לעונים אני מעריכה את זה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025