היי,
תמיד הייתי ביישנית. לא הייתי המקובלת בכיתה ביסודי והייתי זאת ששותקת רוב הזמן והיו לי רק את הקבוצת חברות שלי. לאט לפני שעליתי לתיכון רוב חברותיי התקדמו כי הן לא ביישניות ומתאו חברים חדשים והתנתקו רוב הקשרים, אבל מצאתי חסרים חדשים גם שם. הבעיה שלפני אמרתי לעצמי שאני אשתנה ולא אשתוק יותר בכיתה ויהיו לי הרבה חברים, אבל גם שם היה אותו הדבר. תמיד פחדתי להשתתף ותמיד חשבתי מה חושבים עליי ומה יגידו עליי, אז מצבי לא השתנה שם. לפני חמישה חודשים התגייסתי לצבא, והמצב עוד יוצר החמיר שם: לא הצלחתי ליצור הרבה חברויות שם ורע לי מאוד, אני סובלת מהבחינה הזאת ומאוד מתגעגעת הביתה כל הזמן ולחברים בבית ומרגישה מאוד בודדה (אני חוזרת פעם בשבועיים ולפעמים פעם בחודש) ונכנסתי לדיכאון עמוק בגלל זה. בנוסף גם מבחינת בנים זה גם ככה, היו לי מעט קטעים עם בנים אבל חבר ממש רציני בחיים לא היה לי, וזה חסר לי מאוד, בעוד שלכולן בצבא יש בן זוג.
יש עוד עניין, בגלל הביישנות שלי לפעמים אני אפילו מתביישת להתקשר למשרדים או למקומות מסויימים בשביל לברר דברים ואפילו ממוכרים בחנויות ומוכרי בגדים, אני חושבת שיש לי חרדה חברתית. כמה שאני מנסה לשנות את עצמי ולשפר את הביטחון ולנסות לפתח שיחה אני לא מצחיחה, ניסיתי המון ולשווא. אני כבר לא יודעת איך לשפר את חיי כי זה מכניס אותי לדיכאון עמוק שעובר עליי כבר כמה שנים ומאז הצבא הוא התגבר מאוד. אשמח לעצות מה לעשות ואיך כן לשפר את השירות הצבאי בקטע הזה ואת חיי בקטעים האחרים... תודה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025