היי... אני בת 17 , כיתה יב..
חיי "מושלמים". יש לי חבר נפלא, יש לי המון חברות, אני מאוד פופולרית,אני נראת בסדר אני מאוד מצליחה בלימודים(חמש יחידות הכל) ואם מישהו מבחוץ מסתכל על חיי - הוא ישר אומר "הלוואי עלי"...
למרות הכל, מאוד קשה לי לעבור כל יום..
כל יום שעובר, מאוד דומה ליום שהיה לפני.. אותה שגרה, אותם אנשים והכל חוזר...
יש משהו שחוזר על עצמו כל לילה,מאז כיתה ד'-
אני שוכבת במיטה,;וחושבת למה בכלל אני בחיים? כל יום עובר, ומקרב אותי למוות. מה יהיה ברגע שאמות. מה יקרה?? מה יקרה לנפש שלי? מה אני אמורה לעשות כל יום חוץ מלהעביר את הזמן עד המוות
שלא תהיה אי הבנה, אני אוהבת את החיים.
אני מודה להוריי שהביאו אותי לעולם
אך המחשבה הזאת שיום אחד הכל יעלם מפחידה אותי... כל מה שיש לי עכשיו יעלם. וכך גם אני... אין לילה שאני מתעוררת בלי לבכות ממה שיהיה וזה ממש חוסם אותי..
אף אחד לא יודע את זה, כי בדרכ אני הילדה האופטימית והחייכנית , שרק עוזרת ותומכת..
לכולם יש את המחשבות האלו? או שאני משוגעת...?
אי מוציאים את המחשבות האלו מהראש??
זה לא שאני לא מנסה לחדש את היום, אני כל יום מאתגרת אותי עם משהו אחר, כמו הליכה של כמה שעות לבד לנקות את הראש, או לבשל משהו שאף פעם לא ניסיתי...
אבל עדין.. הכל יעלם באיזה שהוא שלב בחיים, מה זה שווה?
אני מוזרה?..שבגילי זה מה שמטריד אותי?..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות