היי,אני מיטל,בת 14.כבר חודש שאני מרגישה כל כך חסרת ערך,אני לא מרוצה משום דבר בחיים,אין לי שום מוטיבציה לשום דבר בחיים,כאילו פתאום התייאשתי.
אני ילדה מצטיינת בלימודים,כל שנה מקבלת תעודת הצטיינות,ציונים של 90 ומעלה.פתאום השנה חלה ירידה,כי אני מתעסקת רק בחברות שלי ו״במה שקורה בווצאפ״.גם עברץי משהו לא כל כך נעים לפני לא הרבה זמן...חברה אחת רבה עם מישהי,והייתי איתה כל הזמן-יצאנו לקניונים,למדנו ביחד,ישנו אחת אצל השנייה-עד שהיא השלימה עם זאתי שרבה איתה-ומאז-אני לבד.אני בכיתי כל כך הרבה שנשארתי לבד,אולי זה נשמע מטומטם אבל זה באמת פגע בי,שמישהו ניצל אותי וזרק אותי לצד אחר כך.
כל הזמן יוצא שאני מפחדת לפגוע באלה שפוגעים בי,אני לא יודעת לדבר כשצריך,פשוט לא רוצה לפגוע.אבל זה בסוף פוגע רק בי.
אז הדבר הזה הוריד לי המון מוטיבציה מהחיים משום מה,כל פעם לא עושה שיעורים,מעדיפה לראות טלוויזיה ולישון.
אין לי שום דבר מיוחד בחיים-חוץ מקורס משעמם פעם בדבוע שאני עוברת ארבע שעות בשביל התנדבות חובה.
אני מרגישה מיואשת! תעודת הצטיינות בטוח לא אקבל-הרי כמה אפשר לשנות בחודש?
ואני מרגישה ממש מגעיל עם עצמי..אמא שלי כל פעם מעודדת אותי לצאת ולהיפגש עם חברות-אבל זה לא חברות-זה חארות! במיוחד שאלה אותן החברות כבר עשור-אנחנו לא נפרדנו,נשארנו אותן החברוץ באותו בית הספר באותו הרכב כיתתי-וזה מרגיש ממש חרא,שיש את אותן החברות,אותם בשקרים,אותם הריבים-אותו דבר.
אני מצטערת אם אני חופרת,אבל אני באמת צריכה משפט עידוד,משהו שיחזק אותי ואני רוצה לדעת אם משהו ישפר את ההרגשה שלי וירים את המוטיבציה לקום בבוקר ולעשות עם עצמי משהו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות