מרגישה תחושת הקלה כשאני מדמיינת את עצמי לא בחיים

קודם כל היי , עכשיו קמתי באמצע הלילה והתחלתי לבכות , לבכות על בחיים שלי ואיך אני מבזבזת את החיים. זה כבר שבוע ככה אני קמה באמצע הלילה ובוכה, אני אני קמה בבוקר ובוכה אני הולכת לישון אני בוכה. אני לא יודעת מה לעשות כבר עם החיים שלי אני מרגישה רע!!! כל כך רע אני חסרת ביטחון עצמי , מה שהרבה פעמים גורם לי להרגיש כאילו אני אוויר. למזלי , עדיין יש לי חברות , חברות פשוט מדהימות!!!! משפחה פשוט מדהימה!!!! אני מרגישה שבאמת אוהבים אותי. אבל אני לא מבינה למה. אין בי כלום , אני עצלנית , לא מצחיקה במיוחד, אין הרבה מה לדבר איתי.
יש דברים שעשיתי (יותר נכון לא עשיתי ) שאני פשוט אוכלת את עצמי שלא עשיתי אותם!! אני בכיתה י"ב ובחופש הגדול האחרון בין י"א ל-י"ב אני נרשמתי לקורס פסיכומטרי. אני בקושי למדתי ובסוף החלטתי לדחות את המועד כי לא הרגשתי מוכנה אבל בגלל שזה היה תוך כדי לימודים וזה לא יכולתי אני למדתי כל כך הרבה שהייתי מתעוררת בלילה , שאני במיטה , ולומדת מילים בראש . לא ברצון לעשות את זה , זה פשוט מה שקרה לי בראש. אז אחרי שכל חופשת סוכות לא ישנתי נורמלי ובכיתי הרבה החלטתי לא לגשת לפסיכומטרי. הדבר הזה... הכישלון הזה עושה לי מאוד מאוד רע. אני לא יכולה לסלוח לעצמי על זה וזה אחד הסיבות שאני כרגע בוכה. דבר שני אני לא משקיעה בעצמי ואוכלת המון ולא עושה סםורט לכן אני גם שמנה (יש לילהוריד בסביבות ה-15 קילו בשביל להיות במשקל תקין). אני לא רוצה להיות עצלנית, אני רוצה לעשות דברים בחיים האלה אבל אני פשוט מאכזבת את עצמי פעם אחר פעם.
עוד דבר שמכביד עלי זה העובדה שאני לא מבלה הרבה, בגלל שאני יודעת שיש דברים שאני צריכה לעשות ואני לא עושה אז... אני פשוט כמעט ולא יוצאת לבלות עם חברות.
נגיד כשאני עוברת כביש ובאה מכונית אני מדמיינת שהיא דורסת אותי ואני מתה, ואני מרגישה תחושת הקלה כל כך גדולה. אני בחיים שלי לא יגמור לעצמי את החיים. אבל התחושה הזאת שזה יכול לגרום לי להרגשה טובה פשוט לא עוזבת אותי. זה עושה לי רע. אני לא רוצה לבכות כל הזמן על החיים שלי אני רוצה לחיות!!!! בכל מה שמשתמע מזה... אבל מצד שני אני חושבת שכשאני לא יחיה יהיה לי הכי טוב.
שוב אני חוזרת ואומרת אין לכם סיבה לדאגה אני בחיים שלי לא אעשה את זה למשפחה שלי ואגמור את חיי. יש עוד משהו שהוא למעשה הקש ששבר את גב הגמל בתקופה זו בחיי. אני כבר בכיתה י"ב, אני כבר לא ילדה קטנה, אני עוד מעט מתגייסת ואני חושבת ללכת למכינה קדם צבאית כדי להחכים קצת להעלות את הביטחון העצמי שלי. חשבתי אחרי השנה הזו של המכינה ללכת לעתודה וללמוד תואר... אבל אני לא יודעת אם אני אתקבל (כי לא עשיתי פסיכומטרי בזמן שהיה לי הכי הרבה זמן אבל אני אעשה) ואם בכלל אני מוכנה עכשיו ללמוד תואר , ללמוד באוניברסיטה. זה משגע אותי, אני מפחדת שאם אני אלמד רק אחרי שעשיתי את המכינה ואז שעשיתי את השנתיים צבא ואז אני אלמד אעשה תואר ובגלל שלא יהיה לי ניסיון אני לא יצליח למצוא עבודה.
חשוב לציין שאני דואגת לאיך אני אשלם את שכר הלימוד ואת כל מה הוצאות הנלוות לזה... המצב הכלכלי של המשפחה שלי הוא לא בשמיים(אבל אנחנו בתהליך התקדמות, אמא שלי פתחה עסק תפירה , דבר שהיה החלם שלה, והוא פתוח כבר יותר משנה ויש לא מעט עבודה, תודה לאל. עברנו דירה לבית יותר גדול מארבעה ילדים בחדר עברנו לכך שיש ילד בחדר אחד, ילדה בחדר שני ועוד אני ואחותי הקטנה בחדר משלנו). תודה שקראתם עד עכשיו ותודה למי שיגיב.