שלום אני יעל (שם בדוי) לפני כמה זמן הייתי בצו ראשון ובואו נגיד בעדינות הנתונים לא מרשימים ומעוררים "השראה". נורא התאכזבתי מעצמי,במייחוד שלחברות שלי יש נתונים גבוהים,אני מרגישה נחותה מהם,טיפשה במילה יותר ברורה. וגם אומרים תמיד שיש אנשים עם יכולות שכליות יותר גבוהות ויש כאלו עם יותר נמוכות,אז מה זה אומר עלי שהיכלות השכליות שלי נמוכות?! זה משגע אותי ומעורר לי קנאה באנשים שכן רואים לשבח,מפני שזה מעצים את הנקודה השחורה של האכזבה העצמית שלי.מה שכן אני בן אדם שנוטה להילחץ בקלות,ושזה קורה אני מתבלבלת,ולא ממצה את עצמי כמו שצריך,ואז אני מתבאסת ממש,כי אני מרגישה שפספסתי את ההזדמנות,זה מה שקרה לי ביום המא"ה,זה המצב הנוכחי-הביאו לי תפקידים מצומצים עם אחריות נמוכה,אתם יודעים למה אני מתכוונת?תפקידים פיקדותיים,כי זה גדר היכולת שלי והכישרון המופלא שלי לענות לטלפונים?! בעבר הייה בי את הניצוץ שיש בתוכי זיקה של פוטנציאל ויכולות גבוהות שרק מחכות להתפרץ החוצה,היום המציאות הוכיחה לי ההפך הגמור חטפתי סטירה מצלצלת,אני כבר לא בטוחה כל-כך שזה נכון ואני פשוט מרגישה שלהמשיך להגיד את זה לעצמי- זה עבודה בעניים,ולמען האמת אין כבר לי מושג למי להאמין להערכה העצמית הקודמת שלי הוא למספר שחרוט על דף ניר,מידי פעם שהמצב רוח שלי בשפל אני מנסה להזכיר לעצמי על ידי המחשבה והיא : שלהאמין למספר מוכתב על ניר זה הטיפשות בכבודה ובעצמה,למה?!כי זה לא הגיוני=והפירוש של לא להיות הגיוני=זה אומר לא להיות מחובר למציאות!אבל אני כל-כך מפחדת מהצל של עצמי,להאמין בזה ולגלות שזה הכל רמאות עצמית, לכן אני נקראת גם מבולבלת. אה ובשביל הקוראים שידעו הקב"א שלי הוא-47 ,כן תפתחו את הפה ותיהיו בשוק!זה בסדר ונורמלי גם ככה אותו תגובה שלי הייתה!!! תודה למי שטרח לקרוא וסליחה רבה על החפירה,אין יותר מה להגיד חוץ לאחל לכם המשך שבוע נעים רק עם הפתעות נעימות (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות