הסיפור שלי הוא די מורכב.
אני יוצאת עם מישהו 6 שנים והרבה פעמים עניינה אותי השאלה אם פיספסתי משהו או מישהו כי אנחנו ביחד מגיל קטן. לפני כמה שבועות הוא נסע ולא היה שבועיים וגם לא יכולנו לתקשר כל כך. כשהוא חזר הרגשתי שלא בא לי עליו יותר, פשוט היה לי חופש מטורף(הוא אף פעם לא מנע ממני שום דבר). נפגשתי עם חברות ופשוט הרגשתי בנאדם חדש. אין מישהו שלא אמר לי שאני מקסימה וחייכנית ומשדרת הרגשה טובה.כבר שלושה שבועות שאני מעמידה אותו במקום לא נוח ואומרת לו שאני מעוניינת בחופש(בחיים לא נפרדנו) ומאז כבר אין לי הרגשה או רצון לדבר איתו, לראות אותו וכדומה.. חשוב לי לציין כי הוא גבר מאוד איכותי, עם ראש על הכתפיים וכל החברות שלי מסביב תמיד אומרות לי שהלוואי עליהם גבר כמוהו. יש לו שאיפות ועבודה טובה והמשפחה שלי לוחצת עלי מאוד להישאר איתו והם ממש היו מאוכזבים ממני כשהם גילו את כל העניין. כאן נכנס הגבר השני שדיברתי איתו במהלך אותם שבועיים שהחבר שלי לא היה כאן. אני כל כך נהנת לדבר איתו ולהיפגש איתו והדבר היחיד שמפריע לי זה שהוא קטן ממני בגיל ואולי גם טיפה בחשיבה. העניין הוא שעם החבר הקודם הכל היה כל כך בוגר ולפעמים משעמם מידי: תמיד עובד, חושב על העתיד,בקושי יוצאים- העבודה באה על חשבון הבילויים, הוא התעייף מלראות סרטים או לאכול במסעדות ותמיד אמרתי לו שהוא מבוגר כזה ומשעמם איתו. לאחר שהכרתי את הבחור השני- אני מרגישה שאני נמשכת אליו כמו לאש, מוכנה לבוא אליו וכיף לי להיות במחציתו אבל קשה לי עם זה שהתרגלתי תמיד למישהו שהוא איש עבודה ופתאום יש לי מישהו מפונק(מסודר כלכלית) שבא ממשפחה יותר עמידה. אמא שלי אומרת לי שזה ריגוש ושזה יעבור לי. החבר הרציני שלי כל הזמן מתקשר ובא אלי ואומר שישתפר וינסה אבל זה כאילו אני לא נמצאת שם יותר ואני פשוט מפחדת לאבד אותו כי אין מציאות כמוהו בחוץ- כמו שכולם אומרים לי. מצד שני, הבחור השני כבר "מאוהב" בי ואני נמצאת במצב שאני מודעת שלכאן או לכאן אני פוגעת במישהו. החבר הרציני כבר מוכן לעבור לגור איתי יחד ורואה עתיד, אני מפחדת להיכנס לזה ולגלות שזה לא זה ולעבור לגור ביחד ובסופו של דבר להתחרט על שעזבתי את הבחור שהכרתי. מצד שני אני מפחדת שזה באמת רק ריגוש ותקופה כזאת ושהוא לא בשבילי ושסתם כרגע כיף לי להיות במקום הילדותי הזה והמרגש. אני חייבת לציין שהבחור השני גם חושב על העתיד וחושב כלכלית אומנם אנחנו מכירים חודש אבל זה כמו שנים.
מה לעשות ?האם לוותר על 6 שנים של חברות שאולי באמת כבר הסתיימה מזמן? אני כבר חודש שלם במחשבות על זה- חשוב לציין שאף אחד מהם לא יודע על השני(הרציני לא יודע על החדש והחדש חושב שאני פרודה טרייה).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות