במהלך השירות הצבאי שלו אהובי נפצע קשה במבצע עופרת יצוקה. הרופאים נלחמו על חייו ובנס הוא איבד רק את השמיעה ולא את החיים. הכרתי אותו דרך חברים משותפים וישר ידעתי שהוא האהבה של החיים שלי. כשהכרתי לו את ההורים שלי הם התנהגו אליו באופן מזעזע, הם החליפו ביניהם הערות מרושעות מול העיניים שלו בלי שום בעיה כי "הוא מימלא לא שומע" והבהירו בפניו בבוטות שהם לא מקבלים אותו ולא יקבלו. הוא נפגע מאוד אבל החלטנו שאנחנו לא נותנים לטיפשות שלהם יד ואנחנו נשארים ביחד לא משנה מה. עכשיו אחרי שנה שאנחנו ביחד הוא הציע לי נישואים וכמובן שהסכמתי, הייתי הכי מאושרת בעולם והחלטנו לבוא ביחד ולספר להורים שלי. במקום לשמוח בשמחתי ולהיות מאושרים בשבילי אמא שלי התחילה לבכות והודיעה שהיא לא מגיעה לחתונה, אבא שלי צרח עליו כמו משוגע שאני עושה לו טובה ו"סועדת" אותו ושאני לא מספיק טובה בשבילו והם פשוט העיפו אותנו משם. אני אוהבת את ההורים שלי ואין מצב שאני מתחתנת בלי הנוכחות שלהם.. ומצד שני אני לא יכולה להיכנע להם ולעזוב אותו... הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני בדיכאון ומבולבלת לגמרי :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות