כדאי להיות חברה של מישהי כזאת? או שהיא אגואיסטית וכדאי להתרחק?

(כיתה י״ב)
אני ממש חייבת עצה מעיניהם של אנשים אחרים ואני אשמח שתעזרו לי כי כבר נמאס לי ואני לא ודעת מה לעשות כבר..מצטערת מראש על האורך זה רק כדי להתחיל מאיזה מקום שיחה ברור מה עברתי עם חברות שחשבתי שהם חברות..
תמיד האנשים שחשבתי שהם חברים שלי ושם אוהבים אותי ואכפת להם ממני בסוף אכזבו אותי. (משפה ,חברים..)
עברתי בעבר (יסודי) סוג חרם הייתי הילדה שהבנים אוהבים , שכולן חברות שלה אבל לא מסוג הבנות הסנוביות להפך היה לי אכפת מחברות שלי והייתי נאמנה להן אני לא אתחיל לפרט איך ומה אבל אני באמת הייתי נטמנה והיה לי אכפת מהן ! עד שקרה מקרה והייתה תקופה ועבר.. ואז נהפכתי להיות ילדה חסרת בטחון , לא סומת על אנשים וכל מה שעברתי עד היום חישל אותי וביגר אותי ..
העניין הוא כזה, הגעתי לתיכון אחרי החטיבה והתחלתי לחזק את הבטחון שלי .. הכרתי אנשים חדשים וחברות
אבל עדיין מאז היסודי בחיים לא הייתה לי חברה טובה או אדם שאני יכולה לסמוך עליו ולבטוח בו (אפילו באמא שלי אני לא בוטחת -וזה סיפור אחר-לא לעכשיו)
ובתיכון אני ועוד ילדה נהיינו חברות טובות -לא באמת , אבל יחסית לחברות שהיו לי מאז המקרה איתה הייתי יוצאת פה ושם .. תמיד הייתי לצידה כל דבר כל פעם שהייתה צריכה ייעוץ תמיכה פתרון והיו מלא מקרים שהיו לה בעיות ! מלא! והיא ? כלום .. לא שאלה מה איתי לא התעניינה באמת. רק כשהיתה צריכה אז באה בכתה וכשסדרנו הכל אז רגיל ייוצאות פה יוצאות שם לימודים וכו וכו שעמום ..אפילו כשהייתי יושבת תופסת ממנה מרחק עפ עצמי או כשהיה עצוב לי היא לא באה לשאול אותי מה קורה למה אני מתרחקת או עצובה היא פשוט הייתה עם הפלאפון שלה או בצד -כי היא חושבת שאני כועסת-וזה לא העניין , פשוט אני עצובה ובמקום להיות חברה שלי ולראות מה איתי את בשלך..לאט לאט התחיל להימאס לי והחלטתי להתרחק ..הרבה דברים בזכותי הסתדרו לה. היא הכירה אנשים בזכותי ואני לא מתנשאת או מתגאה ..הדבר היחיד שרציתי היא חברה שיהיה אכפת לה ממני שאני אוכל לקרוא לה חברה טובה. מבחינתה אני חברה טובה מבחינתי היא לא.
לדבר איתה ? ממש לא , מהסיבה שאני לא אפתח את זה פ היא עד עכשיו רואה שכלום לא בסדר אחרי תקופה שאני מתרחקת והיא לא באה לדבר ולפתור אז אם אני לא חשובה לך את לא חשובה לי.
מה אתם מייעצים לעדות ? כי היא החברה היחידה היחסית שאני יכולה לצאת איתה , יש לי עוד חברות אני לא חסרת כל .. אבל אף אחד לא חבר אמיתי , יש את המשפט הזה שאומר שאתה יכול להיות מוקף באנשים ועדין להיות כל כך לבד..
בכל מצב, אני יכולה לבוא לבר איתה כרגיל כי אני לא הברווז איתה אני פשוט מתרחקת ומדברת כשבאלי ואני יודעת שברגע שאני אבוא ואתנהג איתה כמו לפני שהתרחקתי היא גם תתנהג כרגיל כמו פעם .. ואז זה דנה חרונה וזהו אחר כך אולי בעזרת ה אני אכיר אנשים חדשים ובי בי לצבועים.. אבל מצד שני זה לא שווה את זה , אני לא רוצה להיות צבועה ולהיות עם חברה כזאת.. עדיף להיות לבד? עצמאית? זה קשה וברגעים שקשה וברגעי משבר זה עוד יותר קשה להיות לבד .
מה אתם אומרים זה שווה את זה ? להיות חברה של מישהי כזאת ? אינטרסנטית ? אגואיסטית?
תודה לעוזרים :/