אני חייבת לפרוק את זה ואני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי כרגע. בבקשה תקראו עד הסוף כי באמת קשה לי.
פעם ביסודי הייתי הילדה הכי טובה במתמטיקה בכיתה, הייתי בטוחה בעצמי, היו לי ציונים גבוהים במבחנים והכל היה טוב עד שהגעתי לחטיבה וזה חטיבה של ילדים חכמים ועלינו רמה ופתאום יש המון בנות יותר טובות ממני בהרבה במתמטיקה ופתאום אני לא מצליחה.
אז כבר שלוש שנים שאני בחטיבה ואני יודעת שאני לא ממש טובה במתמטיקה יותר ושאני לא ממש מצליחה וזה עושה לי ממש רע, אני בוכה הרבה כי מתמטיקה זה מקצוע חשוב ועם המטרה שלי אני אצטרך הרבה מתמטיקה בחיים, ועכשיו אני ממש חסרת ביטחון לגבי זה.
סוף סוף הגיע המבחן וקיבלתי בו 104 והתחלתי לחשוב שוואלה יש מצב שאני כן בסדר ואני כן מצליחה ואולי לא הכל אבוד, ועכשיו אני יושבת ועושה שיעורים, ואין לי אף אחד במשפחה חוץ מאמא שלי ולא הצלחתי איזה נושא שאמור להיות סביר אבל לא למדתי אותו כבר כמה שנים אז שכחתי איך עושים וקראתי לאמא שלי שתעזור לי קצת ותכוון אותי והיא באה והתחילה לצרוח ולדפוק שולחנות ולהגיד לי שאני פשוט מטומטמת ושזה משגע אותה ושאני בחיים לא אצליח אם אני לא יודעת את זה, והטיפה תקווה וביטחון שצברתי מהציון במבחן התנפץ לי והכל קרס ועכשיו אני יושבת ובוכה כמו מטומטמת כי אני באמת סתומה ואני בחיים לא אצליח בקצב הזה. ואמא שלי תמיד ככה, אני יודעת שהיא לא יודעת ללמד והיא תמיד צורחת כשאני לא מבינה משהו, אבל עכשיו זה פגע בי כל כך חזק וההבנה הזאתי שאני ממש מפגרת נחתה עלי בצורה כל כך קשה שאין לי מושג מה לעשות.
מה לעשות? לדבר עם אמא שלי לא יעזור כי היא פשוט תצרח עלי שאני אסתום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות