ההורים שלי לא מרשים לי לצאת. שניהם. גם אבא וגם אמא.
יותר מזה, גם כשאני עושה עבודה עם חברה בבית שלה הם מקציבים לי זמן של שעתיים.
לא רק שאני הולכת לחברות רק לשעתיים, אלא גם אני לא יכולה לצאת מהבית בשעות הצהריים מבלי לקבל אישור מההורים.
אני מרגישה כלואה בבית סוהר.
לצאת מהבית בלילה זה בכלל אחד מהחלומות הפרועים שלי ואני בת 16 שתבינו!
אתמול ביקשתי מאמא ואבא שלי בשש בערב לצאת להליכה של חצי שעה בשכונה והם לא הסכימו כי "חשוך".
אני התכווחתי איתם לפחות רבע שעה, וזו לא פעם ראשונה.
אני תמיד אומרת להם שאני כבר בת 16 ושאני גדולה ובוגרת, ויודעת להסתדר לבד. הם כמו קיר- לא מקשיבים.
לא אכפת להם ממני ומהרצונות שלי. אני לא יכולה להתווכח איתם בכלל, הם עקשנים יותר מידי.
אתם בטח חושבים לעצמכם "איזה יופי, סוף סוף הורים שיודעים להציב גבולות ולשמור על הילדים שלהם". צר לי לאכזב אתכם, אך אתם טועים.
אני הילדה הכי צנועה שאני מכירה בבית ספר שלי. מבחינת לבוש לפחות. אני גם לא מפותחת בכלל. יש לי חזה ממש קטן ותחת הכי לא בולט שיש. אני אף פעם לא יוצאת מהבית חשוף. אני גם די מכוערת (תמיד מתעלמים ממני ברחוב).
אני גם מאוד בוגרת באופי, עוזרת במטלות הבית בכל יום, משקיעה מאוד בלימודים ומקבלת ציונים מאוד גבוהים. אני ממש לא ילדותית!
אין לנו שום בעיות במשפחה, ההורים שלי לא איבדו אף אחד קרוב אליהם, יש לנו בית מרווח וכסף.
ובכל זאת, ההורים שלי לא מאפשרים לי לצאת מהבית לבד בלי אישור שלהם. איך אפשר לחיות ככה?
אני בטוחה שאתם לא צריכים אישור מאף אחד כדי לצאת מהבית, ואתם יכולים לצאת עד כמה שבא לכם (לפחות רובכם).
למה הם לא נותנים לי לצאת ואיך אפשר לגרום להם להשתנות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות