אמא שלי תמיד היתה דאגנית אבל עם השנים הדאגה כבר יוצאת מגדר הנורמה.
קודם כל מאז שאני ילדה אני תמיד הייתי זאת שלא הסכימו לה לצאת לשום מקום,מעולם לא הייתי אצל חברות,אם הייתי יוצאת החוצה סבתא שלי היתה שומרת עלי.
אבל כל זה היה כשהייתי קטנה ואולי יכלתי להבין אותה.הבעיה היא שאני עוד כמה חודשים בת 18 והיא פשוט כולאת אותי,היא אפילו לא מרשה לי לעשות הליכה -אפילו אם זה בשעות אחר הצהריים כשיש אור בחוץ וכשאני לא לבד,כל דבר אצלה נעשה בתחקורים וצעקות.
היא חושבת שמי ש"מסתובבת" בחוץ היא זונה,שלצאת לפאבים זה לא בסדר,שללכת לחבר זה לא בסדר.
אחי גם היה כמוני,עם הגיוס הוא התחיל לצאת ולא להקשיב למה שהיא אומרת,ועד כמה שזה נשמע הזוי היא טוענת שהוא מתוסבך עם עבריינים ולוקח סמים ועוד דברים שאני פשוט מתביישת לכתוב כאן.
ניסינו לדבר איתה,ניסינו לשכנע אותה לקחת טיפול אבל זה רק עצבן אותה.
כרגע יש לי מישהו שאהבתי כמה חודשים ועד שסוף סוף הוא הבחין בי אין לי אפשרות להיות איתו,זה נורא מתסכל אותי
אני לא יודעת מה לעשות הכל נראה לי אבוד,היא נורא קשה ואני לא יכולה לסבול את זה כבר..
אין טעם לדבר איתה כי הדברים ישארו כמו שהם,מה לעשות במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות