שלום רב, אני תלמידת יב והתמיינתי להיות נתממניקית.
אני מאוד קשורה להורי ולמשפחה ותמיד הייתי הקטנה. מבחינה שכלית אני מאוד בוגרת, בכיתה י׳ התחלתי ללמוד רפואה במכינה קדם אקדמית באוניברסיטת תל אביב ובכיתה יא התחלתי ללמוד עם סטודנטים לשנה א. יש לי חברים בכל הגילאים- קטנים ממני בעשר שנים וגדולים ממני ביותר מעשר שנים. אני נהינת במיוחד משיחות עם מבוגרים ועוד יותר מהמחשבה על זה שהם מודעים שהם מדברים עם ילדה.. מאז שהבנתי לאן הולכים ״בוגרי התיכון״ פחדתי מהרגע בו אכלל בינהם. אני כל כך מפחדת. אני באמת לא מסוגלת להביע את הפחד במילים. אני לא רוצה לגדול. אני לא רוצה להיחשב מבוגרת. אני אוהבת ללמוד ואני אוהבת את ההגדרה ״תלמידת בית ספר״ כך בעצם אין הבדל ביני לבין ילד בכיתה ג. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא השינה בצבא. אף פעם לא ישנתי ללא ההורים. לא משנה כמה אני מנסה, אני לא נרדמת. אני נכנסת לפאניקה וממש לא טוב לי.
בבקשה תעזרו לי. מה אעשה?
תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025