שלום יש לי בעיה וזה שחברות שלי כבדות מידי,הם לא יוצאות מהבית,וכל מפגש שלהם מתוכנן שבוע מראש (אני לא מגזימה).
ונפגשים בתדירות של פעם 1 מתוך 3 חודשים. כל הזמן יש תרוצים;לימודים,ההורים לא מרשים ,עצלנות.זה לא משנה את העובדה שלא יוצאים.
אנחנו חבורה מצומצמת מאוד (4 בנות).
אני מרגישה שאני מפספת את כל גיל העשרה היפה,אני לא עושה כלום,כי גם אין לי עם מי.
בכיתה שלי אני לא מתחברת לאף אחד,ואני לא היחידה שחושבת כך,הם באמת מטומטמים,וזה לא מתוך התנשאות.
בקיצור אני מרגישה שהכל חולף והולך,הזמן עובר ושב,ואני נתקעת כמו מסכנה בבית.
ואל תגידו לי להתחבר לילדים אחרים,כי זאת לא אופציה בכלל,משום שלא יוצר מצב שיש אינטארקציה איתם,שאני יכולה לנסות להתחבר אליהם,אז מהבית ספר זה באמת לא רלוונטי.
אני מצפה מכיתה ז ללכת למסיבה בתל-אביב,אני יודעת שיש בלאגן סמים ואלימות אבל עדיין אני רוצה להנות מהגיל הנעורים,וגם אני מקנאה באחים שלי כל הזמן יוצאים מהבית וחוזרים בשש,ואני רק הילדה הטובה נשארת בבית רואה שמש כמו ילדה חסרת חיים.
באמת שנמאס לי מהמצב הזה,אני מתוסכלת,אני כותבת עם דמעות מרוב ביאוס.
אני מקווה שיהיה בסדר,למרות שזה שקר,הנה וגם כולם עכשיו חוגגים,ואני כותבת את זה,שאני שומעת עכשיו ילדים בחוץ חוגגים שמחים,חרא של חיים.מה עושים? שאלת המאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025