החברה הכי טובה שלי, בת 12, אובחנה עם דיכאון קל.
אתם יודעים, יכולתי להרגיש את זה במשך הרבה זמן. בהתחלה היא הייתה סתם מדוכדכת, ואחר כך היא הייתה עצובה במשך ימים שלמים על סתם, שום דבר. ואז היא התחילה לחתוך, והיא סיפרה לי שהיא רוצה להתאבד. השבעתי אותה שההיא לא תעשה את זה, והיא אמרה שהיא לא מסוגלת להבטיח, אז סיפרתי לאמא שלה. אמא שלה לקחה אותה לפסיכיאטר, והיא אובחנה עם דיכאון קל.
זה שהיא אובחנה לא מקל על המצב שלה. היא עדיין בדיכאון הרבה, עצובה כל הזמן. מאבדת את החשק לצאת מהמיטה, אוכלת פחות. היא עברה איתי הרבה תקופות קשות, ואני רוצה להיות שם בשבילה. אבל זה לא דבר שעובר, נכון? היא לא קיבלה מרשם לשום כדורים, ככה שבעצם אין לה שום עזרים להתמודד עם המצב שלה.
אנחנו גרות רחוק מאוד אחת מהשנייה, ונפגשות בערך רק פעם בשבוע, מה שמאוד מקשה על התקשורת שלי איתה. בהתחלה הייתי מתחננת אליה שתתקשר אלי כל פעם שקרה משהו או שהיא רוצה לחתוך, אבל היא לא הייתה מתקשרת והייתי מוצאת אותה עם ידיים מדממות כל פעם שהייתי פוגשת אותה. (היא כבר לא חותכת יותר, אין מה לדאוג). היא אמרה לי שאם היינו גרות קרוב, היא הייתה יכולה פשוט לרוץ אלי כל פעם שמשהו היה קורה, והאמת היא שאם הייתה לי רק משאלה אחת, הייתי מבקשת לגור קרוב אליה כדי שאוכל להיות שם בשבילה, אבל אני לא יכולה.
יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילה כדי לעזור לה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות