בולמייה מוגדרת כמחלת נפש, אבל אני לא חולה, מה לעשות עם עצמי?

היי לכם
אני לא מתכוונת לכתוב פה את השם שלי .. אז בשביל הפרוטוקול אני אמציא לי אחד..
קוראים לי לירון, אני בת 13 מאיזור חיפה והסביבה, כיתה ז, הגובה שלי הוא 1.57 והמשקל הוא 32.
תמיד אכלתי הרבה, יותר מכל הבנות בכיתה שלי שנראו פי 2 מימני
תמיד אמרו לי: "יואו לירון איזו דבה כמה את אוכלת" (בציניות) ובאמת התחלתי לחשוב: אני לא רוצה שהם יגידו עליי דברים כאלה יותר, למרות שמנקודת המבט הראשונה שלי משכתי כתפיים וצחקתי איתם.
לפני שנה בבית ספר הקודם אכלתי 3 פיצות במסיבת כיתה כשכמעט כולם אכלו 2.. וישר אמרו לי חברות שלי שוב: "יו לירון איזו שמנה כמה את אוכלת"
כשהגעתי הביתה מאוחר הקאתי.. אני לא יודעת למה עשיתי את זה, אני בחיים לא חשבתי שאני שמנה, פשוט הרגשתי ממש מגעיל באותו זמן.. למרות שהייתי רעבה ואחרכ הכנתי לי כריך.
כמה ימים אחרי ששוב אכלתי בבית ספר, שוב קראו לי שמנה. צחקתי אבל בפנים רק רציתי שוב ללכת לשירותים ולהקיא.
אבל אז חברה טובה שלי אמרה: "איזו שמנה ונראית כמו מקל.. תאכלי שתשמיני קצת" וצחקה. בלעדי המשפט הזה, הייתי אוויר עכשיו.
עכשיו בבית ספר החדש נהפכתי לצמחונית ובעקבות זה ירדתי בערך 3 קילו.. לא סיפרתי להורים שלי כי בדקתי אצל חברה, הם הוציאו את המשקל מהבית כשאח שלי נהייה כפייתי לגבי המשקל שלו ואחרי כל ארוחה נמדד. אני חושבת שגם לו הייתה הפרעת אכילה פעם, כשאני חושבת על זה, כל ערב בכיתה ה' הוא היה מתאמן בחדר בשקט, ונמדד. למרות שהוא רזה מאוד.
בקיצור, עכשיו שוב ילדים אומרים לי: "וואי כמה את אוכלת" וזה ממש מעצבן אותי, למרות שאני צוחקת איתם.
לפני 3 ימים הקאתי, זו הייתה הפעם הרביעית שלי בסה"כ, אני לא חושבת שזו כלכך בעיה, אני לא מכורה לזה. אני עושה את זה רק כשמגעיל לי בפה ויש לי בחילה.
אני יודעת שאני רזה אבל בכל פעם שאני מסתכלת במראה אני מעקמת את האף שלי.. פעם נראיתי לעצמי רזה מאוד, אכלתי בכוח, עד כיתה ו'. ועכשיו פתאום לא רואים לי את הצלעות, וזה מפריע לי באופן מסויים כי תמיד התרגלתי לזה.
בולמייה מוגדרת כמחלת נפש-אבל אני לא חולה, כי קראתי פעם שחולים לא מודעים לזה שהם חולים.. אבל אולי אני חושבת שאני לא ובעצם כן? אבל אולי המודעות שלי למחלה הזו וההתרסה שלי מימנה הם הסיבה לכך שאין מצב שאני חולה?
אני לא יודעת מה לחשוב.. אני לא יכולה לספר לאף אחד על זה.. במיוחד לא להורים כי יחשבו שהשתגעתי.. מה לעשות עם עצמי? נמאס לי.