אף אחד לא רואה אותי ממטר. פשוט ככה. אני בודדה לחלוטין.
אבל זהו שבמציאות, אתם לא תשימו לב לזה.
כול משתראו זה רק עוד ילדה רגילה שיש לה כמה חברים, פופולרית היא לא אבל לא נראית כמו איזשהיא מישהי בשולי החברה.
רק עוד מישהי רגילה. ככה זה נראה מבחוץ.
אבל האמת היא שמבפנים אני מתפרקת. אני מרגישה בדודה לחלוטין כי אומנם יש לי כמות קטנה מאוד של חברים, אבל אני לא באמת יכולה לדבר איתם על נושאים רגישים וחלקם אפילו אם הם די קרובים מבחינה נפשית, פיזית אני לא יכולה להסתובב איתם ולדבר איתם פנים מול פנים כי הם נמצאים הערים שונות בארץ. זה לא שאנשים שונאים אותי ומלגלגים עליי. הם פשוט לא באמת רואים אותי. לא באמת מייחסים חשיבות לבן אדם שמולם. מצד שני אני גם לא יכולה להאשים אותם...למה אחרי הכול להסתובב ולאהוב בן אדם בנאלי מבחוץ ורקוב מבפנים?
רק שלי זה כואב.
לראות זוגות מתנשקים מול הפרצוף שלי. לי אין ולא היה חבר. וכנראה גם לא יהיה.
קבוצה של אנשים הולכת ביחד לסרט. גם אני הולכת עם "חברים" לסרט כי לא נעים להם שלא להזמין אותי.
הודעות בלתי פוסקות בוואטספ. מעניין למה הפלפון שלי כול כך שקט? אולי הוא על מצב שקט? רגע, לא הוא לא. פשוט אף אחד לא שולח הודעה.
אתם יכולים להגיד שזה ככה בגלל שאני דיכאונית כזאת. רק הבעיה שאף אחד לא יודע שאני דיכאונית כזאת כי אני מתנהגת כרגיל, משחקת את המשחק על מנת שתואהבו אותי. אבל אתם לא. אף אחד לא. אפילו אני כבר לא אוהבת אותי.
עצוב לי
בודד לי
ונמאס לי מזה כבר.
מישהו יכול לתת לי עצה מה לעשות?
איך להתיידד עם הסביבה?
איך לגרום לבדידות הזאת לעבור?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות