אין לי מושג איך ה"ריגוש" הזה יצא ממני עוד פעם, לאחר שנה,
בטח כי חברה שלי באותה הסיטואציה והיא מכניסה אותי לזיכרונות עבר...
אני כבר שנה וחצי דלוקה על ילד מהכיתה שלי שבחיים לא דיברנו, (אני בכיתה יב)
ובחופש הגדול לקראת יב שלחתי לו הודעה. הוא ייבש לי את הצורה ומאז ועד היום
לא דיברנו רק מבטים. אני מסתכלת עליו והוא מחזיר לי מבטים.
ולייקים באינסטגרם אחת לשני. לא אומר כלום. אז לא חשבתי עליו בכלל כל השנה הזאת,(טוב אולי כן)
אבל כנראה שכל כך חסר לי המישהו הזה לחשוב עליו, שאני מחפשת על מי לחשוב.
או שהוא פשוט ממש מעניין אותי. נכנסנו לתקופה של בגרויות ואני לא אראה אותו עד הנשף, באמת שכל העניין הזה מבאס אותי ברמה שאני חושבת על זה במשך היום שלי ומתבאסת. אבל נמאס לי להתעסק בזה, לצערי כנראה שאין לו עניין בי כמו שלי יש בו. בא לי לעשות משהו בנשף, להגיד לו משהו, אבל מה?!
יש בו משהו מוזר, הוא לא אחד שכל הזמן מדבר עם בנות או נמצא עם בנות. אבל כן יש לו ידידות.
ומכאן זה מביא אותי להרגשה ממש דוחה, אני בתת 18, שמרגישה כמו ילדה בת 12. בגיל שלי חוו די הרבה. אני התנשקתי רק פעם אחת.
ואני יודעת שלי בעצמי יש בעיה- אני דוחה כמעט כל אחד שמנסה להתחיל איתי או מדבר איתי, כי אני נרתעת או כי הוא לא לטעמי ואז יוצא שאני לא חווה דברים.
בגלל זה מאוד קשה לי לוותר על מישהו שאני דלוקה כמו ההוא שדיברתי עליו, הריגוש הזה!!!! אני ננעלת על מישהו שאני רוצה וזהו. ואני אפילו לא מכירה אותו!!!!!!!!!!
אני יודעת שאין כל כך מה להגיד לי חוץ מקחי את הזמן שלך וזה לא נורא, אבל אני באמת מרגישה מובכת ומבויישת, שכחתי איך מתנשקים ונמאס לי להרגיש כמו מטומטמת שמתלהבת מריגוש מטומטם בנתיים שילדים בגיל שלי חווים דברים.
נמאס לי לבכות על זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות