שלום,
אני וחבר שלי ביחד כבר שנה. את הקשר שלנו בנינו בעיקר מרחוק - אני הייתי בקורס קצינים לכן בקושי הייתי בבית ובקושי נפגשנו במשך 8 חודשים. מבחן נוסף שהזוגיות שלנו עומדת בה מאוד יפה זה המקום מגורים, אנחנו גרים מאוד רחוק אחד מהשני וזה כלל לא מפריע לנו. מרגישה שבאמת שזוגיות שלנו היא מיוחדת ושונה, אנחנו כמעט ולא רבים ואהבה שלנו פורחת עדיין כמו בהתחלה.
לפני חודש כמעט חבר שלי טס לחו"ל ל-4 חודשים, לטיול של אחרי צבא. אני מאוד שמחה בשבילו ומאוד מפרגנת. לפני שהוא טס דיברנו על זה ודיברנו על הפחדים שלנו והסכמנו שזה לא מה שיפריד בנינו, הרי בנינו את הקשר שלנו יפה מאוד מרחוק.
הבעיה היא שקשה לי מאוד, ברמות שאני לא מסוגרת לתאר ולא דימיינתי לעצמי שככה זה יהיה לי.
קשה לי עם זה שבקושי יוצא לנו לדבר (בעיית ויפיי וקליטה) וגם כשכן יוצא לנו זה לכמה דקות שבהן הוא מספר לי כמה הוא נהנה. קשה לי עם זה שאני לא באמת יודעת מה קורה איתו, לא יודעת מה שהוא עושה וקשה לי עם זה שהוא לא יודעת מה קורה איתי, שהוא לא יודע מה עובר עלי ושאני לא מצליחה לשתף אותו בדברים שקשורים אלי.
מצד אחד אני מבינה, הוא נמצא במקום מדהים שממלא אותו בהתרגשויות ואני מאמינה שהוא גם קצת רוצה להתנתק מכל מה שקורה בארץ בגלל זה אני גם לא מספרת לו יותר מידי דברים סתם ככה. מצד שני ההתעניינות שלו בי כ"כ חסרה לי, פתאום מרגיש לי שלא אכפת לו ממני כלל למרות שאני יודעת שזה לא נכון ושאני מאוד חשובה לו.
אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון בוכה כמעט כל לילה ואפילו סתם ככה באמצע היום, אני מוצאת את עצמי חושבת עליו 24 שעות ביממה.
אני סומכת עליו מאוד ויודעת שגם הוא סומך עלי. אבל איכשהו בפחדים צצים להם מעצמם. כ"כ מפחדת שהוא ישכח ממני, ישכח מאיתנו בגלל המרחק, הזמן וזה שאנחנו לא כ"כ מדברים. כ"כ מפחדת שהקשר הזה יגמר.
רציתי לדעת אם יש פה זוגות שגם עברו סיטואציה דומה? אם כן, איך מתמודדים ואיך מתגברים על הפחדים, העצב והבדידות? איך שומרים על הזוגיות שלנו ולא נותנים לזה להתפרק?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות