אז ככה, אני נחשבת אחת היפות בבית ספר (למרות שהדימוי עצמי שלי בפח) ואני לומדת בכיתת מחוננים, מאז שאני קטנה יותר קל לי לדבר עם בנים ולבלות איתם את הזמן, לא כי הם נמשכים אליי או משהו כזה אלא פשוט יותר קל איתם, הם לא רבים על שטויות והם לא מנסים לשפוט אותי על כל דבר או מקנאים בי.
ישלי חברות, אמנם לא הרבה אבל רק חברות ילדות שמכירות אותי שנים ומכירות אותי הכי טוב שיש. אבל להשיג חברות מעכשיו.. זה פשוט לא אפשרי בשבילי, הן מתרחקות ממני ואם הן נשארות ומספיקות להכיר את האופי שלי אז הן פשוט מוצאות סיבה שונה להתרחק, למשל הייתה לי חברה שהיא הייתה ממש כמו אחותי, למדנו ביחד וגרנו באותו בניין והיינו מאוד קרובות אבל היא החליטה לנתק קשר בטענה שהיא פשוט מרגישה מאויימת ממני.. ומאז היא תמיד מרכלת עליי עם בנות אחרות ותמיד מתעסקת בעניינים שלי. אני מסתכלת על חברות טובות ואיך שהן מבלות ביחד ואני פשוט מתה מקנאה, אני מרגישה שאני גם רוצה מישהי כזאת שאני יכולה פשוט לסמוך עליה ולבלות איתה ולעשות איתה הכל בלי שתחפש בי פגמים כל הזמן.
אני לא מבינה למה תמיד צריך לקנא ולשנוא.. אני אף פעם לא מסתכלת על מישהי גם אם היא ממש יפה שאני לא מכירה ושופטת אותה ובוחרת שלא להכיר כי אני 'ארגיש קצת מאוימת' .
בנים מתים עליי, באמת. אמנם המראה שלי זה פקטור שבאמת מושך אותם אין ספק אבל אחרי שהם מכירים אותי הם מתחילים לדבר איתי הכי פתוח בעולם ולהתייחס אליי כאילו אני החבר הכי טוב שלהם.
בקיצור.. אני מרגישה מיואשת מהמצב ואני לא יודעת אם זה משהו שדפוק בי או בחברה ואם איכשהו אפשר לשנות את זה..:/
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות