שלום, אני בת 16 ומאז שאני זוכרת עצמי אני כל הזמן מדמיינת וממציאה לעצמי סיפורים, בהתחלה זה היה בסדר אבל בשנים האחרונות אני ממש מרגישה שאני חייה שם בדימיון.
בדרך כלל אצל אנשים אין בזה בעיה אבל אצלי זה מתבטא בכך שאני לפעמים פולטת בטעות סיטואציה שקרתה בדמיוני ואני לא תמיד קולטת שפלטתי ואז אנשים מגיעים אלי ומדברים איתי על זה ואני לא יודעת איך לומר להם שזה לא אמיתי כי הם יחשבו שאני משוגעת או מטורפת ואני לא!
מבינים, הדמיון שלי פרוע לגמרי... אני דמיינתי על חבר מושלם שהיה לי אבל הוא מעולם לא היה קיים ויש לי דמיונות על אובדן של אנשים קרובים אלי ואחר כך לוקח לי כמה דקות להבין שזה היה דמיון, אבל כל זה בסדר כי כל אחד יכול לחשוב 'מה אם הוא היה מת ...מה היה קורה אז?'.
אבל אצלי זה שונה אני ממש מרגישה שאני חלק מהדמיון ושהאנשים מדמיוני באמת נקרעו ממני אל המוות ולפעמים אני לא מצליחה להבדיל בין שני ה"פיצולים" שלי ואז אני פולטת דברים ואני ממש מרגישה באובדן אנשים אמיתיים ובדיוניים, ואני אוהבת לכתוב שירים ובזמן האחרון אני כותבת על מוות, אובדן, ואהבה שנעלמה שמעולם לא קרתה...
אבל בחיים האמיתיים ללא הדימיון אני לגמרי נורמלית, מעולם לא היה מוות של בן אדם קרוב, אני לומדת בבית ספר מעולה, ציונים מעולים, משפחה שלא יכולתי לבקש יותר ממנה, חיית מחמד והמון חברים וחברות... אבל אני לא מצליחה להפסיק לדמיין ואני מתחרפנת כי זה מתחיל להשפיע על החיים שלי!
אני לא יודעת מה לעשות ואני ממש מודאגת, אני לא רוצה להדאיג את ההורים שלי ואני ממש צריכה את הדעה שלכם!!!!!
אני מטורפת??
משוגעת??
מה לעשות????
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025