אז ככה, יש לי הרבה בעיות, יחסית, אומנם אני אופטימי והכל אבל היום נשבר לי.
רצינו ללכת למסעדה כל המשפחה, אבל לא רציתי, והם אמרו לי שנילך לדודים ומי שם הבייתה, הם הבטיחו. אז הסכמתי לבוא.
לאחר מכן הם פשוט התחילו לצחוק, ואמרו שהולכים למסעדה, התעצבנתי כי יש לי המון דברים לעשות ואף אחד לא מקשיב לי, ומחר בית ספר ואין לי זמן לעשות עבודות, וכו.
הם פשוט המשיכו לצחוק מה שיותר עצבן אותי.
אז כאות נקמה, כאשר הגענו למקום אני פשוט אמרתי שאני נשאר באוטו ושייסימו שיבואו.
הם המשיכו לצחוק והמשיכו ללכת.
אחרי חמש דקות חזרו בעצבים.
ואז הכל התחיל.
אבא שלי אמר לי שאני אפס, שווה לתחת, אדם מטומטם, אדם מחורבן, שאני בחיים לא יגיע לתשיעית ממנו, והוא הגיע לרמה שהייתי חולם להיות אבל אני אפס אז אני לא יגיע, איים אליי שהוא יעיף אותי מהבית( שאגב אני באופן אישי רוצה לעזוב את הבית לפנימיה אבל אמא מתנגדת)
אני הייתי קצת בשוק, אז בחרתי לענות באופן חכם, עניתי לו באופן ציני, תשמע, אתה יותר מידי טוב בשבילי, אולי תלמד אותי להיות טוב כמוך.
וכו.
ונשבר לי.
זה עוד היסטוריה של ריבים, הבן אדם הזה אדם כל כך אטום, זה הגיע למצב שבתור ילד בן שש קיללתי אותו, והוא אותי בחזרה.
ובדיעבד ומי מבט לאחור אני לא מבין למה הוא פשוט לא יכול להיות האבא ולחנך.
הוא מתיימר שהוא הצליח בחיים אבל אין לו חברים, והוא לא דיבר עם המשפחה שלו.
וזה מחרפן אותי שאני חייב לספוג הכל, כי הוא לא איש שאני יכול לדבר איתו, הוא אדם אטום שחושב וסליחה על הביטוי שהשמש זורחת לו מהתחת.
אז עם כל הכבוד אני לא צריך לשמוע מאבא שלי שאני אפס, שלא יצא ממני כלום.
מי צודק פה? איך אני יכול לשכנע את אמא שלי לעזוב לפנימייה? בבקשה תעזרו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות