היינו בזוגיות 4 שנים ונפרדתי ממנו שוב אבל מפחדת שאצטער על זה יום אחד, מה לעשות?

טוב, זו פעם ראשונה שאני כותבת באיזשהו אתר משהו כזה..אנסה לרשום בקצרה..
הייתי בזוגיות 4 שנים (זוגיות מאוד אינטנסיבית כולל מגורים יחד). בשנה האחרונה של הקשר היו המון ריבים והקשר נהיה תקוע, הרגשתי שאנחנו לא מתקדמים לשום מקום ( חתונה למשל..), הוא גם לא הראה שהוא בכיוון..בכל אופן, לפני כמה חודשים נפרדנו, פרידה ראשונה בכל הקשר- שבאמת כבר נהיה בלתי נסבל. ריבים על כל שטות, חפירות מהצד שלי שבאו בתקופה מאוד לא טובה, זלזול וחוסר הערכה מהצד שלו..אציין גם שהייתי מבולבלת הרבה במהלך השנה(+) הזו אבל נשארתי בגלל נוחות ופחד שאצטער אם אפרד ממנו. ועכשיו לעיקר: אחרי בערך 3 חודשים מאז הפרידה הוא התחיל לחדש קשר (אחרי שהוא היה בנתק ואני כבר התגברתי..למרות שהפרידה לא הייתה לי קשה כמו שחשבתי). הוא רוצה שנחזור, הוא הבטיח להשתנות והוא באמת שינה המון דברים, התאמץ מעל ומעבר, הראה נכונות לחתונה..השתנה מקצה לקצה...אבל...הסכמתי שנחזור, ניסיתי..ראיתי את המאמץ שלו ואת הצעדים שהוא עושה לקראת העתיד שלנו..אבל לא הייתי שם, לא הייתי שלמה עם עצמי..הרגשתי שאני איתו אבל אני לא אוהבת אותו בכלל..נפרדתי ממנו כמה פעמים כי הרגשתי שאני פשוט לא יכולה..אבל הוא תמיד החזיר אותי.. ופשוט לא הייתי מאושרת, לא היה לי טוב, חשבתי המון כל זמן שלא הייתי לידו (אנחנו גרים בנפרד) וגם כשהיינו ביחד לא הייתי מאה אחוז שם ופשוט לא הייתי שלמה עם ההחלטה של לחזור אליו, למרות שהיו לי את כל הסיבות כן לרצות להשאר איתו..אבל הרגש והמשיכה כבר לא שם..ומהצד שלו זה רק התחזק...אני מרגישה שאצלי זה דעך עם הזמן ופשוט נשאר רק ההרגל והנוחות..בקיצור, נפרדתי ממנו שוב..והפעם אני רוצה שזה יהיה סופי עם כל הקושי שאני יודעת מה אני מפסידה, והעניין שהמשפחות ממש אוהבות גם אותו וגם אותי וגם זה שהוא כבר רוצה למסד את הקשר וחושב קדימה...אבל אני מרגישה שהוא פספס את ההזדמנות שלו ואני כבר לא במקום הזה..אבל עדיין יש בי פחד שאולי כן אצטער יום אחד כי באמת קשה למצוא גברים כאלה היום...אז מרוב ייאוש וחוסר אונים אני כותבת, אולי תבוא הישועה ממישהו שאולי חווה משהו דומה או אולי איזו עצה טובה שתוכל לעזור..
תודה רבה וסליחה על החפירה...!