פתחו עלי עמודי שנאה בפייסבוק..
מה שאומר שאני כל הזמן הולכת למשטרה וכבר היה איזה חוקר שדיבר איתי..
זה ממש מפגר החוקר בכלל לא מבין בפייסבוק.
חוץ מזה, המנהל היום קרה לי לשיחה
נכנסתי לחדר, והוא התחיל לדבר איתי על זה.. כל הדברים המפגרים שכבר שמעתי ״אל תתייחסי! במי את חושדת? מי מציק לך?״
היועצת מחשיבה אותי לילדה מסכנה וכל חמש דקות מדברת איתי.
אני לא צריכה עזרה אני מסדרת טוב מאוד לבד מה אתם לא מבינים?!
בא לי להיות מאושרת ולא להסתכל על מבטים מאוכזבים מההורים, מבטים עצובים ואומרים ״תיהי חזקה״ מהמשפחה, מבטים מהמנהל שלא יודע מה לעשות, מבטים מהיועצת שמנסה לעזור ולא עוזרת, מבטים מהידיד שגם ככה מתוסבך ואני מפילה עליו את הבעיות שלי.
הבית ספר לא יודע על כלום, או לא ידעה על כלום.. לפני כמה ימים איזו ילדה מהשכבה הפיצה את הדף שפתחו עלי לכל השכבה, מאז בכלל בבית ספר מסתכלים עלי כמו מסכנה.
נמאס לי מזה, אני רוצה לצחוק בלי תגובה של ״מה היא צוחקת? החיים שלה הרוסים״
האמת אני מודה, זה הרס לי את החיים.
לפני כמה חודשיים דפק שוטר בבית ושאל אם אני בסדר, ודיבר עם אמא שלי לדאוג ולשמור עלי.
וכאילו מה? מה???? כולה עמוד אחד שכבר לא מזיז לי. אני חיה נושמת ובועטת. שחררו מהחיים שלי כבר! אני לא מסכנה!
החלטתי שאני לא רוצה לדעת מי פתח ולמה פתח, לא רוצה לפתוח להם תיק במשטרה, לא רוצה את זה על הראש שלי שהרסתי למישהו חיים.
וויתרתי ולא הגבתי יותר ועמוד נחסם. אבל עדין מסתכלים עלי כמו על מסכנה בבית ספר! למה לא מבינים שאפשר להיות מאושרת למרות שהחיים קורסים עליך? אפשר! אני מאושרת ושמחה. למה הם לא יכולים להפסיק לרחם עלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות