אני בחור טוב, מתאמן, נראה טוב, מתלבש יפה, אינטיליגנט, חברותי, נעים. אני כבר בן 19. וכל הפתיחה הזאת מיועדת על מנת שתבינו ***עד כמה אני מתוסכל***.
עד כה הייתה לי חברה אחת, ונפרדנו בגלל -נטו- מרחק פיזי בין ערי המגורים של שנינו. אין לי ניסיון מיני, לא שכבנו. רק התנשקנו.
אני חייל שמשרת בצפון הארץ בבסיס סגור, מגיע הביתה אחת לשבועיים למשך שלושה ימים (11/3). במשך השלושה ימים הללו אני מרגיש אבוד - אני יוצא בד"כ באחד משלושת הימים הללו בד"כ לבר עם חברים, ואני רואה את כולם סביבי מוקפים חברות ובנות זוג. אני מרגיש *מאוד* בשל לזה, אבל בגלל הצבא, ובגלל שאני לא נמצא בבית הרבה, אין לי הזדמנות אפילו להתחיל מערכת יחסים תקינה. (איזו בחורה תרצה להיות עם מישהו שמגיע רק פעם בשבועיים הביתה, להתחיל להתגעגע עכשיו... וזה..)
אני מרגיש לבד בזמן האחרון, אין לי מישהי שתהיה לידי, שתתמוך, שאוכל להחזיר לה אהבה. לא טוב היות האדם לבדו - אבל בינתיים שום דבר לא זז. אני אדם שמאוד חשוב לו האופי של הבחורה ורמת האינטליגנציה שלה - שתבוא מבית טוב, שתהיה אינטליגנטית. פחות חשוב לי המראה, אבל גם. אני לא יכול לסנן בחורות כשאני יוצא לבר. היופי שלהן והטונה איפור על הפנים לא עושה את זה. אני רק רוצה בחורה טובה. וקשה לדעת את זה ממבט חיצוני.
תוסיפו לזה את העובדה שאני גם אדם ביישן קצת ולא קל לי לגשת ולהתחיל עם בחורה.
בבסיס שלי אין חיילות מעיר המגורים שלי שהן פנויות. אני כבר אבוד. עכשיו 3 שנים
(או יותר.. מי יודע?) לא אהיה בקשר זוגי?
אני מרגיש לבד, מרגיש ריקנות. כאילו חסר לי משהו. חסר לי החום, האהבה הנשית.
מה אני עושה לא בסדר? כל כך קשה למצוא אהבה? לא ביקשתי בר רפאלי! רק בחורה שנראית טוב, מבית טוב ועם ראש על הכתפיים. כל כך בעייתי?
זאת הייתה סוג של פריקה, אני באמת מיואש ולא מבין מה לא בסדר בי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות