סיימתי חטיבה. במהלך שלוש השנים האחרונות לא היו לי חברות/ים קרובות/ים, ולמעשה, עזבתי את החטיבה ללא חברות/ים (לא ארחיב בעניין). על כל פנים, בחופש הגדול הזה אצטרך דרך להתמודד עם הבדידות. במהלך שנת הלימודים שמחתי להיות לבד, ונהנתי מהשקט שהיה לי, שאיפשר לי לחשוב. היום, מרגע שחזרתי הביתה, השקט הזה משגע אותי, ויותר ממנו, משגעת אותי הידיעה שאאלץ לסבול אותו בחודשיים וחצי הקרובים.
המחנכת הקודמת שלי (שהייתה המחנכת שלי בכיתות ז' ו-ח') הייתה מאוד משמעותית עבורי. היום נפרדנו, והיא נתנה לי את מספר הטלפון שלה ואמרה שנשמור על קשר וניפגש מתישהו. אני לא רוצה להתקשר אליה בימים הקרובים, אחרי כל כך מעט זמן מרגע שנפרדנו (מגיע לה חופש. חוץ מזה, ההתנהגות שלי היא על גבול הדביקות לטעמי, ואני מנסה להימנע ממנה). מצד שני, אני לא רואה את עצמי מצליחה לעבור את הימים הקרובים לבד. אני לא רואה את עצמי מצליחה לעשות משהו חוץ מלשכב על המיטה שלי ולבהות, ואז להירדם לשעתיים, להתעורר, ללכת לשיעור תיאוריה (של מוסיקה, אני לא לומדת נהיגה), לחזור הביתה, להמשיך לבהות ולרצות חיבוק נוסף ממנה.
נראה לכם שכדאי שאתקשר אליה? ואם לא, מה כבר נותר לי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025