חשה שנאה עזה לאחת מחברותיי ומאחלת לה רע, איך לשחרר את זה?

אין לי עם מי לדבר על זה כי אני לא אוהבת לצאת חלשה מול אנשים אז אני ינסה כאן...

יש ילדה אחת, קוראים לה שיר.. שאני לפעמים פשוט מרגישה שאני משתגעת רק מעצם קיומה. אני אפילו לא יודעת מאיפה זה התחיל, נדמה לי שמאז שהיא "לקחה" את החברה הכי טובה שלי, פעם הייתי באמת מקנאה כשהייתי רואה אותן ביחד היום זה הפך להרגל אבל שמרתי לה טינה על כך עד היום, כי כן עד היום יוצא מצבים שאני רואה שהחברה הכי טובה שלי לשעבר מעדיפה אותה לדוגמא אם היא צריכה עזרה או מנסה לסדר עבודה לאחת מאיתנו וכו' היא תתקשר קודם כל לשיר וכאילו אני אופציה ב'.. וכן זה כואב להיות עדיפות שנייה! אני מתה לשחרר את ההרגשה הזאת ממני שלא יהיה לי אכפת הרי להכיר חברים חדשים זה לא קשה אני רק צריכה לדעת איפה...

נמשיך בזה שפעם היה לי ביטחון עצמי גבוה... מדהים איך מילים של בן אדם יכולות להרוס לך את החיים בשנייה. יום אחד שאלתי אותה אם לדעתה אני יפה והיא פשוט אמרה לי שאני נראית בסדר אבל לא יותר מזה והביאה דוגמאות מהחברות שלנו ואמרה לי הן יותר יפות ממך... גם אם זה נכון, אני לא חושבת שהיא הייתה צריכה להגיד לי את זה בפנים.. לא יודעת מה חשבתי לעצמי ששאלתי את זה, כניראה רציתי איזה חיזוק אני יודעת... חבר שלי אומר לי כל הזמן "נו באמת.. תסתכלי עלייך ותסתכלי עליה רואים שהיא מתפוצצת מקנאה" ואת האמת שאני כן מרגישה יותר יפה ממנה, אבל רק העובדה שהיא העזה להגיד את זה... פעם כשהייתי מסתכלת במראה הייתי רואה ילדה יפה, היום אני לא בטוחה מה אני רואה. אני הייתי ילדה עם ביטחון עצמי נורא טוב, אהבתי שמחמיאים לי. היום אני מסתכלת על עצמי כל 5 דקות במראה לראות שלא יצא לי איזה שוונץ, מתאפרת הרבה יותר וכל פעם שבנים מחמיאים לי שאני יפה אני מרגישה שמשקרים לי בפרצוף. זה קרה לפני כמעט שנה ואני עדיין זוכרת לה את זה ואיך היא בדיוק אמרה לי את זה.. למה היא הייתה צריכה להרוס לי את הדימוי העצמי ככה? למה היא לא חשבה אולי אני יכולה פתאום לשנוא את עצמי?

אני חושבת שאני אסיים בזה שכל הזמן מרכלים עליה בין החברים שהיא ילדה תככנית, מחפשת לסכסך כל הזמן.. אבל כמובן כולנו צבועים איתה וממשיכים לדבר איתה כאילו כלום... ואתם יודעים מה? למרות הצביעות עושה לי טוב שמרכלים עליה מאחורי הגב, עושה לי טוב לשמוע אנשים שאומרים שהם שונאים אותה, עושה לי טוב לשמוע בנים צוחקים עליה שהיא מכוערת. לא יודעת מה זה אומר עליי כבן אדם, כן אולי אני חרא של בן אדם אבל אני נפגעתי כל כך במהלך השנה הזאת ממנה והיא לא יודעת כלום כי אני לא מחפשת להיראות חלשה מולה.

נמאס לי כבר שהשנאה אליה מעסיקה אותי רוב היום. בא לי כבר לשחרר את זה, בא לי לחזור להיות מאושרת כמו פעם בא לי שיעלה לי הביטחון העצמי. אם יש לכם עצה כלשהי אני אשמח לשמוע